אלכוהוליזם כפרשיית אהבה מחוץ לנישואים

אלכוהוליזם כפרשיית אהבה מחוץ לנישואים

דר' שרה איוניר

מכון שינוי,

טיפול מערכתי במשפחה בפרט ובארגון

והכשרת אנשי מקצוע, הרצליה

נחשו על מה נאמרה ההגדרה הבאה? "…גורם פסיכואקטיבי המספק מצב רוח והתנהגויות המשנות התנסויות כאשר משתמשים בו. זה (הגורם) מספק למשתמש תחושות בעלות השפעה פיזיולוגית אשר יוצרות חוויות כגון: חמימות, הרפיה, אופוריה, ורפיון של אינהיביציות. היחסים עם הגורם נעשים כאלה שהאינפורמציה שיש לאדם על עצמו, לפחות באופן זמני, היא יותר נסבלת ונעימה מאשר האופן שהוא תופס עצמו כשהוא אינו משתמש. כתוצאה מכך המצב הרגשי שלו מצוי בשינוי מתמשך באמצעות הממד הנוסף שהוא היחסים עם הגורם משנה מצב-הרוח. המשתמש חווה שינוי בתחושת העצמי שלו, חש תחושה של תיקון עצמי, וזה מגביר את הרצון להמשיך ולהשתמש בגורם. שינויים בהתנהגות המשתמש משפיעים על ההרגשה וההתנהגות של אלה סביב לו. התגובות שלהם כמו חשדנות, כעס, עצבות, דוחפות אותו להרגיש יותר צורך בתיקון המצב העצמי ולהגברת השימוש בגורם ובתגובה לכך הם משפיעים שוב על הסביבה. תהליך זה נעשה מעגלי, חוזר על עצמו, וסוגר את כל המשפחה במצב של חוסר תנועה נוקשה".

הגדרה זו היא של קלאודיה בפקו (Bepco, 1985) לאלכוהוליזם.

נסיון קליני מצטבר שהוזכר על ידי Pittman (1987, 1995) Brown (1991) ו-Moultrap (1990), מראה שסיפורי אהבה רומנטיים רבים, אצל גברים ונשים, מתחילים על רקע של מצוקה או דיכאון, כתוצאה משינויים במהלך החיים, כשלון אישי, חוסר סיפוק מן החיים, או קשיים לעמוד מול בעיה שלא רוצים להתעמת איתה. היחסים הרומנטיים ממשיכים ומתפתחים כתוצאה מן התחושה המיידית של שיפור ההרגשה והאופוריה, אשר דוחים את המצוקה המקורית אך מביאים מצוקה חדשה אשר יוצרת את התהליך המעגלי המתואר לעיל.

במאמר זה אני מנסה להשוות בין שימוש בשתיה מופרזת לבין קיום יחסי אהבה רומנטיים מחוץ לנישואים בהקשר הזוגי-מערכתי שלהם. ההשוואה בין שני מצבים אלו מחדדת היבטים מסוימים ברקע עליו צומחות שתי התופעות ובכך עשויה להעשיר את ההסתכלות על זוגות אלו מבחינה תיאורטית ומבחינת ההשלכות הטיפוליות. איני עוסקת במה שאינו דומה ואין לי כל כוונה ללמד באופן כללי את התיאוריה והטיפול בתופעות הללו.

______________

המאמר מבוסס על הרצאה שנתנה ביום העיון השנתי של היחידה לטיפול בנפגעי אלכוהול "זוגיות בצל האלכוהול", מאי 1999.

המאמר פורסם לראשונה בביטאון האגודה לטיפול משפחתי "ענין משפחתי".

שתי התופעות עוסקות במצב בו המשתמש רוצה להרגיש יותר טוב, להרגיש עצמו אהוב או נערץ ורצוי, לתקן את הדימוי העצמי שלו, להעלות את מצב הרוח, להתעלם מן הקשיים, הכישלונות והמצוקות של עצמו או סביבתו, להשתעשע, להירגע, להנות, 'לעוף'. הוא משתמש לצורך זה בגורם, חומר כימי או באדם, הנמצא מחוץ למערכת המיידית שלו.

לצורך מאמר זה אני מבחינה בין יחסי מין מחוץ לנישואין לבין פרשיית אהבים רומנטית מחוץ לנישואים. יחסים מחוץ לנישואים אליהם איני מתייחסת ואיני עושה איתם את ההשוואה, עשויים להיות יחסים מזדמנים ("One Night Stand") או התמכרות לסקס – כלומר, קיום יחסים עם הרבה גברים או נשים ללא כל התקשרות רגשית. אני גם לא מתייחסת ליחסים שמתפתחים מחוץ לנישואים כאיתות, פרוד או גירושין (Iwanir & Ayal, 1991) כאשר היחסים הרגשיים והחבריים בין בני הזוג הסתיימו מזמן. במאמר זה אשווה בין התמכרות לאלכוהול לבין פרשיית אהבים רומנטית מחוץ לנישואין, היכן שהכמיהה אינה מופנית בעיקר לסקס אלא ליחסים הספציפיים עם האהוב או האהובה.

המחשבות והרעיונות בהם אני עושה שימוש התפתחו במהלך נסיון קליני מצטבר, ומבוססים, בין היתר, על מאמר שכתבתי לאחרונה בשיתוף עם דר' נוגה רובינשטיין-נברו (Rubinstein-Nabarro & Ivanir, 1999) בנושא משבר הבגידה. במהלך המאמר אשתמש לסירוגין במין זכר או נקבה. אני מניחה שאמנם יש שונות בין גברים לנשים בשני הנושאים הנדונים, אך האספקטים שאדון בהם להלן, אינם כה שונים בין גברים לנשים.

הבועה – המעגל הסגור המתהדק בין 'המשתמש' לבין 'הגורם האחר' וההזנה ההדדית בינו לבין המערכת הסובבת

בשלבים הראשונים שתי התופעות דומות לאפיזודה מאנית. רבים מן 'המשתמשים' מגיעים לתקופה של ניתוק רגשי כלפי הקרובים להם ואפילו כלפי ילדיהם. הם מסוגלים למעשים שאינם תואמים את ערכיהם והתנהגותם הרגילה, לעיתים עד כדי גיחוך. אחת הנשים שהיה לה רומן, אמרה לבתה הקטנה שהיא יוצאת לסופרמרקט, ונעלמה ליום שלם עד שהילדה הזעיקה את האב שהיה בעיר רחוקה. כשחזרה ושמעה שחיפשו אותה בכל מקום לא הבינה על מה הפאניקה וכעסה שעשו מזה ענין. אחר היה הולך לישון עם אשתו, ויוצא באמצע הלילה לאחר שהיא נרדמה. כשפעם התעוררה ועקבה אחריו, הוא אמר לה שרצה לקנות לה משהו כהפתעה, ולצורך כך נפגש עם מישהו. בשתי התופעות רמת היצירתיות להמציא פתרונות טכניים, מופלאה בתחכומה, ולעיתים באבסורד שבה.

נהוג לחשוב שהתמכרות לאלכוהול כמו גם לסמים אחרים, שונה מכל נושא אחר המטופל בגישה מערכתית (למשל סימפטום של חרדה) בכך שזו התנהגות המחדירה השפעה של חומר זר למעגל האינפורמציה בין המשתמש לבין המערכת (1985Bepco, ). היחיד הסימפטומטי מצוי באינטראקציה ומחליף אינפורמציות לא רק עם אחרים בסביבתו, אלא שהוא באינטראקציה עם החומר עצמו. אינטראקציה זו משפיעה על המערכת ותגובות האחרים במערכת מזינים את השתיה. ביחסים רומנטיים קיים אותו מעגל: בהתחלה היחסים נותנים הרגשה נפלאה למאוהבת והיא עשויה להקרין על סביבתה חמימות וטוב לב. המאוהבת מעמידה פנים שהכל כרגיל, או משקרת לבן זוגה. אחר זמן כשבן הזוג חושד, היא מטשטשת, מספרת סיפורים, או שנעשית תוקפנית ומאשימה כשמבקשים ממנה הסברים. החיים נעשים מתוחים יותר, ואז היא חוזרת לאהובה וזקוקה לנחמה על רוע מצבה, הם נעשים שותפים לסוד וכרגע יש גם אויב משותף, מה שמגביר את התלות ההדדית ואת התחושה שרק כאן בחיק האהוב ניתן למצוא מרפא ללחץ ולחוסר ההבנה של הסביבה להיעדרויותיה, למצבי הרוח שלה, ולמתח העז בו היא שרויה רוב הזמן. במילים אחרות, היחסים עם בני המשפחה, מעצבים בהיזון חוזר את היחסים עם האהוב וחוזר חלילה, גם במקרים שבן הזוג עדיין אינו יודע באופן מפורש על הרומן המתפתח ממש לידו.

בטיפול, כדאי להעביר מעגל קסמים זה מן הסמוי אל הגלוי, ליצור יותר שליטה ואחריות של שני בני הזוג על המצב ולחפש גורמי תמיכה בתוך הנישואים והמשפחה.

הימנעות מאינטימיות כמו גם הימנעות מקונפליקטים, הנם גורמים הנמצאים בשכיחות רבה ברקע היחסים הזוגיים ומשמשים קרקע להיווצרות שתי התופעות: אימת האינטימיות, הימנעות מקונפליקט.

אימת האינטימיות

אינטימיות משמעותה לתת לאחר לדעת מי אתה באמת, ולא מי שהיית רוצה להיות (Brown, 1991  עמ' 13) ולקבל את האחר עבור מה שהוא באמת. משמעות הדבר לדאוג ולנחם, לתת ולקבל ומעל לכל להיות כן ואמיתי. כל מלה מזויפת נושאת ספקות לגבי מלים אחרות. כאשר אחד או שני בני הזוג מצויים במצב של מצוקה, מתח או לחץ, בשל גורם אישי או זוגי, וכאשר קיים במערכת היחסים קושי בסיסי לשאת אינטימיות, מורגשת התנגשות בין הצורך לענות באופן מידי על הצורך האישי החיוני לבין הפחד מפני החשיפה.

רבים מן הנמנעים מאינטימיות חיו במערכות משפחתיות בהם הם חוו קרבת יתר עם הורה מאותו מין או מן המין השני או שהגבולות האישיים לא היו מוגדרים דים או שחוו ריחוק רב. במשפחות אלה נמצאה שכיחות של הזנחה והתמכרויות, אשר הותירו אותם עם צלקות שגרמו להם להיזהר מקרבה ולחוסר יכולת לתת אמון כדי לאפשר קרבה נפשית (Brown, 1991). הם אינם פוחדים מקונפליקט, לכן הם יכולים לדון בקשיים ואפילו לריב או לפעול באלימות. אך אינם יכולים לדון בפתיחות בנושאים אישיים עדינים ומשתמשים בקונפליקטים ובמריבות כדי לטשטש ולכסות על סוגיות רגשיות. וכך נמנעים מאינטימיות. לעיתים הם יטשטשו ויפחיתו מחשיבות של דברים.

בטיפול, צריך לחתוך מהר את הקונפליקטים ולהגיע לסוגיות האמיתיות. בני הזוג צריכים ללמוד איך לפתור ניגודים ביניהם. הם אולי יעדיפו מאבקי כוח, אך המטפל צריך לזהות ולהגדיר את הסוגיות האמיתיות ולעזור בפתרונן. צריך לעזור לשני בני הזוג לשים לב לרגשותיהם ולתת תוקף לתחושותיהם. הם לומדים לזהות את מנגנוני ההכחשה והעיקוף שלהם, להבין את הפחדים במישור האישי, הזוגי והרב דורי, הכרוכים בביטוי גלוי של רגשות וצרכים. בחשיפת הרקע המשפחתי ניתן יהיה להבין מדוע אינטימיות כה מפחידה (טוב לעבוד באמצעות הג'ינוגרם). חשוב לעזור לזוגות לפתח אינטימיות גם על ידי עידוד לפעולות משותפות.

הנמנעים מקונפליקט

זוגות אלו מאופיינים בדפוסי נישואים הבנויים כפי שהם כדי להימנע מקונפליקט, על מנת לשמור על בטחון. הם מאמינים שכל עוד לא מדברים על בעיות וקונפליקטים, הן לא קיימים. הכחשות אלו יוצרות בסיס מאד מעורער ושברירי לבטחון בנישואים. אצל זוגות אלו קשיים נורמטיביים וצפויים (לידה, הגירה, אבטלה, מחלה, אי שביעות רצון בקשר לתמיכה/עזרה/מין עם בן הזוג וכד') יורגשו כאיום רציני העלול לפרק את הנישואים. זוגות אלו אינם מנוסים בקיום אינטראקציה ברמה עמוקה, אלא בעיקר מכחישים ונמנעים מרגשות.

במשפחות אלו החיים והיחסים מתנהלים, לעיתים קרובות, תחת החוק של שלושת הקופים: "לא רואים, לא יודעים, לא מרגישים". יודעים עובדות אחד על השני אך זה אינו נרשם ברמה הרגשית, ואינו מושם בקונטקסט הרגשי של היחסים. תופעות חמורות עלולות להתרחש לאורך זמן "מתחת לאף" מבלי שבני הזוג יעצרו להבין ולטפל בהן.

כשאי אפשר להיכנס לקונפליקט, לא ניתן להעלות לשיחה נושא רגיש או כזה שעשוי לעורר מחלוקת כמו לבקש: "אני רוצה יותר מין", "אני צריכה יותר התייחסות ואהבה", ולא ניתן לפתור מצבים של ניגודים. במצבים אלו בני הזוג מגייסים מנגנונים מסוימים, כמו קבלת אהבה וסיפוק עצמי מחוץ לנישואים, אשר מטרתם לשמר את האיזון בנישואים ויחד עם זאת לספק את הצורך האישי.

בטיפול, כשזוגות באים במטרה לשיקום היחסים, טוב להגדיר מחדש (Reframe) את הרומן עם הבקבוק או עם האחר. על פי הגישה האסטרטגית ניתן להגדיר זאת כ"נסיון לפתרון" (Attempted Solution) שאינו יעיל לטווח ארוך, בהקשר לבעיה כל שהיא שאיימה לזעזע את היחסים. וכך ניתן לראות ברומן מנגנון בלתי רצוי הפועל למען תכלית רצויה. (Rubinstein Nabarro & Ivanir, 1999).

המבט הסובייקטיבי – "מראה מראה היש יפה כמוני?"

כמו באלכוהוליזם, גם אהבה רומנטית מכניסה ממד סובייקטיבי לרצף האינפורמציה והקומוניקציה. כשעובדים עם משפחות בהם יש חבר משפחה עם סימפטום כלשהו, בדרך כלל האינפורמציה והמציאות הקשורות לבעיה, ידועות בתוך המשפחה. בעל הסימפטום וחברי משפחה אחרים מכירים באותה מציאות (למשל במצבי חרדה, ודכאון). כשיש רומן עם הגורם ה"אחר", חודר ממד נוסף של אינפורמציה וקומוניקציה, והוא תקשורת שמבוססת על משוב מסולף שאותו בן משפחה סימפטומטי קבל אודות עצמו, מתוך האינטראקציות שלו עם החומר/האחר. מתוך היחסים עם 'הישות האחרת', האדם לעיתים קרובות שואב אינפורמציה מסולפת, אשר לא נמצאת בהלימה לאינפורמציה ולתקשורת הממשית על עצמו וסביבתו. למשל, טיפלתי באדם שבמשך שנים קיים מערכת רומנטית סוערת עם עובדת במשרדו. עקב ניהול כושל וקשיי השוק, החברה הלכה וצברה הפסדים כבדים אך אותו אדם לא ראה עצמו כמצוי בסכנה. אדרבה, הוא ראה עצמו מוצלח ונערץ, המשיך לצרף אותה לנסיעות יקרות ברחבי העולם, הרחיב בצורה בלתי מציאותית את עסקיו ושקע בחובות גדולים יותר. האיתותים שקבל מרואי החשבון ואנשי הכספים, נתקלו בזלזול ותחושת אומניפוטנציה, עד שהבנקים עצרו את הקרדיט והוא עמד בפני פשיטת רגל. למותר לציין שבאותו רגע נעלמה האהובה והאהבה.

בטיפול, בגלל ההשלכות הרציניות ולעיתים המסוכנות במצבים אלו, רצוי לפתוח את עובדת קיום הרומן או השתיה מוקדם ככל האפשר, כדי להפסיק את ההתדרדרות. אם בת הזוג פונה במצוקה מבלי לזהות עדיין את האמת, רצוי לעודד אותה לקבל אינפורמציה מלאה. אם שני בני הזוג משתתפים בטיפול, אפשר לעזור לבני הזוג לפתוח את העובדות בגלוי ביניהם. על המטפל להיות ער מתי לא לעודד גילוי לב וחשיפת עובדות בין בני הזוג, למשל במצבים של חשש מאלימות או ניצול לרעה של האינפורמציה בבית המשפט. ככל שימהר המטפל להכנס כגורם 'מפריע' בין המשתמש לבין הראי שלו – כלומר מספק הידע המסולף, כך יוכל המשתמש למסור דין וחשבון למטפל כגורם ניטראלי, ולבחון דרך עיניו את המציאות.

אמונות ותפיסות חיים מסולפות

אמונות רבות רווחות בקשר עם בגידה. למשל, זה שמנהל פרשיית אהבה סודית, חי בהרגשה שמה שלא נראה לא קיים ולא משפיע. אמונה שכיחה, בפרט אצל גברים, שעל סקס מותר לשקר או שמותר לשקר לנשים או שאפשר לנצח לשקר בלי להיתפס: "אם לא הייתי מגלה לך לא היית יודעת, חבל שהודיתי" אמר בעל שבגד לאשתו. לעיתים קרובות מחזיקים באמונה שאפשר לגלגל את הגלגל אחורנית: "טוב, עזבתי אותה אז בואי נשכח מזה ונמשיך הלאה". או אמונות בדבר מוסר כפול לגברים ונשים: אצל גברים זה רק סקס ולכן זה לא פוגע בנישואים.

בטיפול, חשוב שיהיה שינוי באופן שאדם חושב על עצמו, על יחסים, ולבחון מחדש אמונות חברתיות ומושגים. המטפל צריך להיות מוכן לחשוף ולתקן תפיסות מעוותות. למשל, כאשר המשתמש מגן על הרצון להסתיר עובדות חשובות בשם הפרטיות, המטפל יכול לדבר על הצורך לפרטיות כשמירת המרחב האישי מול הצורך לאינטימיות הקשורה למרחב הזוגי וכיצד ניתן למזג בין שני צרכים אלו (Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999). עיוות אחר קשור בבלבול בין אמון ואהבה. רבים נוטים לחשוב שאם יש אהבה יש גם אמון. אהבה – בנויה על תחושות גופניות ורגשיות. אמון – בנוי על נסיון עובדתי במציאות. אחרי גילוי הרומן, אבדן האמון נתפס לעיתים כאבדן האהבה. המטפל יעזור לבני הזוג להתאבל על אבדן של אמונות מוטעות, ולבנות אמון מחודש בעזרת ידיעת המציאות והאמת.

סודות ושקרים – "לדעת או לא לדעת"

מה שמאפיין ברוב המקרים את המערכת המשפחתית בזמן קיום הרומן עם 'הישות האחרת' בכל מישור שהוא, הוא חוסר אמת. זה הניסיון של העצמי להיות לא עצמי, או עצמי חליפי. לעיתים קרובות קיים שיתוף פעולה מצד כל הנפשות הפועלות, בני המשפחה והסביבה, להימנע מלראות את האמת ולהכחיש את התחושות האינטואיטיביות. זוגות אלו שומרים על יציבות בעיקר באמצעות  'לא לראות ולא לדעת'. תחושה זו של יציבות ושלווה מדומים נוסכת הרגשה של נוחות, חברות ואמון מובן מאליו, ללא כל בסיס במציאות(Rubinstein-Nabarro,1996) . הם אינם מודעים למה שמתהווה בחצר האחורית של בן הזוג וממשיכים לחיות בתחושת 'הענינים כרגיל'.

בטיפול, גורם מרכזי יהיה לעבור מדפוס של הכחשה, כלומר, לרצות לא לדעת, לדפוס של לראות, לדעת ולהרגיש. אצל זוגות רבים אלו קיים המיתוס של "אני מכיר אותה כמו כף היד שלי" שמשמעות הדבר "אני יודע עליה הכל לכן אין צורך כלל לחשוב או לשים לב אליה ולמצבה ובוודאי לא צריך לשאול שאלות". כך אמרה לנו מטופלת, לאחר גילוי פתאומי של יחסים רומנטיים ממושכים של בעלה: "הוא הלך בבוקר לעבודה, וחזר בערב, וחשבתי שזה כל מה שיש בחייו". ערעור המיתוס של "אני מכיר אותה", הוא אחת ההתערבויות הראשונות. רצוי שהמטפל יאמר בברור שהמציאות מראה שזה לא אמת, למשל: "כדאי לך להפסיק להגיד שוב ושוב שאתה מכיר אותה, כי כבר שנתיים קורה בחייה משהו כל כך רציני (כמו יחסים או שתיה), ולך אין כל מושג. לכן כדאי להפסיק לאמר זאת ולהתחיל להתבונן בסקרנות ובענין אל הצדדים הלא מוכרים והלא גלויים שלה, וללמוד אותה מחדש" (Rubinstein Nabarro & Ivanir, 1999).

גם במקרים שבת הזוג עדיין אינה יודעת על היחסים האחרים של בן זוגה, לרוב היא מגיבה בתגובות רגשיות. לעיתים במצב רוח דכאוני, ירידה/עליה במשקל או בתופעות פסיכוסומטיות. במקרים אלו התנהגותה עלולה להפוך בידי הבעל למוקד הבעיה, וכך זה הופך למעין 'הצדקה' להמשך הרומן שלו. כפי שמטופלת שהתברר לה שבעלה ניהל יחסי אהבה עם אחרת במשך שנה, ספרה: "לא ידעתי למה, אני, שאני טיפוס כל כך ערני ותמיד מוכנה לבלות, נכנסתי למיטה כל ערב בשעה 7-8. הייתי פשוט מדוכאת אבל לא הבנתי את זה. ואז הוא האשים אותי שבגללי אנחנו לא מבלים, שאני כל הזמן ישנה, שאני משמינה, שאני לא באה איתו לאירועים במקום עבודתו והוא נאלץ לצאת לבד. ממש הרגשתי שהוא לא רוצה שאצא איתו, כי הרי היה מודיע לי ממש ברגע האחרון, או שהיה מזמין אותי בזמנים שהוא ידע שיש לי מחויבויות אחרות". בטיפול יש לחשוף מצבים כמו אלו שהם בבחינת Crazy Making, יש לבנות מחדש את התמונה המציאותית שהיתה ולנקות את תחושת הזיוף, האשמה והשקר ((Rubinstein Nabarro & Ivanir, 1999.

עקב האופי ההימנעותי מעימותים רגשיים האופייני לרבים, קיימת בתחילת הטיפול דילמה חזקה אצל בן הזוג של המשתמשת: "לדעת או לא לדעת", אצל המשתמשת יש דילמה האם להתגלות או להישאר אניגמה, חידה עבור האדם האמור להיות הקרוב לי ביותר. אנו מאמינים שהטיפול צריך לעודד לא רק לקבל אינפורמציות בקשר לרומן, או לשתיה, אלא להפיק תועלת מן המומנטום שנוצר בחיי הזוג עקב המשבר, כדי להרחיב את הצורך לדעת, על עצמי, על השני ועל היחסים לטווח רחב יותר של ענינים. לא רק להישאר ברמת הקתרזיס, והרצון לדעת את הפרטים הנוגעים לרומן/השתיה, אלא לגרות את בני הזוג לסקרנות הדדית לגבי השני כאדם נפרד.

בקטע הבא אציג דוגמה כיצד המטפלת מאתגרת את בת הזוג החוששת לדעת יותר על בן זוגה שבגד, היא רוצה להימנע מעימות עם האמת או חוששת להכעיס אותו בשאלותיה ומעדיפה להמשיך להשאיר דברים מעורפלים (Rubinstein Nabarro & Ivanir 1999):

ר.: אני לא רוצה לדעת, זה כואב ומעליב, הרי תמיד סמכתי עליו.

מטפלת: זו ההזדמנות בשבילך להחליט אם את מעונינת באמונה עיוורת או באמונה מפוקחת. אמונה עיוורת מבוססת על אידיאות, אמונה מפוקחת מבוססת על ידיעת המציאות.

ר.: כן, בעצם אני רוצה לדעת, זה יתן לי יותר שליטה.

מטפלת: האם הרצון לדעת בא מן הצורך בשליטה או מן הסקרנות והרצון להכיר יותר טוב את בעלך?

ר.: משניהם, כרגע יותר מן הצורך בשליטה אבל אולי יותר מאוחר אהיה פנויה גם להכיר אותו יותר טוב.

הבהרת שני סוגי "הידיעה" חשובה מאד וחשוב ששני בני הזוג ידעו ששני הסוגים לגיטימיים ורצוי לשתף פעולה בברור אמיתות שונות. (נושא חשיפת האמיתות מומלץ כחלק מטיפול במקום שהמטפל יכול לווסת את התגובות, ולא בהכרח מומלץ ואפילו יכול להזיק אם בני הזוג אינם נעזרים בטיפול). אינפורמציה רק למטרה של ידיעה היא חסרת ערך אם אינה גורמת לאדם להיעצר ולחשוב על האיכות והסגנון של היחסים כדי להתקדם ולטפל בסוגיות האמיתיות בחיי הזוג. אנו גם עוזרים לזוג לחוש את ההקלה והרגיעה בכך שאפשר להפסיק לשמור בסוד, להחביא ולשקר.

לא קל לעמוד בידיעה. לעיתים ההימנעות מן הידיעה ומן הדיווח על הפרטים מראה על קושי להתמודד עם התכנים, עם הרגשות של עצמו ושל השני, ועם המשמעות של הרומן. טיפלתי לפני שנים בזוג שהבעל התאהב ביצאנית, ונהג לבוא לבקרה לא רק כקליינט. כשנשאל על ידי אשתו בשיחה על מה היה לו לדבר עם "הזונה הזאת" ענה, בעידוד המטפלת, כי היא נעזרה בו בעניניה האישיים. כשהאשה שאלה למה הוא לא כל כך טוב לחברים שלו ולזונה זרה הוא עוזר, הוא ענה שלחברים שלו יש הרבה מקורות של עזרה, ולאשה זו שהיתה בודדה, אין. האשה מאד התקשתה לקבל את הצד הזה הבלתי ידוע לה של בעלה. לאחר שנרגעה זה אפשר לה לראות מחדש את הרגשות והצרכים הסוביקטיביים של בעלה לקחת אחריות על תקופות ארוכות בחייהם שהיא זלזלה בערכו ופגעה בו, ולהתייחס אליו באור חדש.

כשחושבים באופן מערכתי, גם אם מכירים באחריות הצד שבצע את המעשה, בגידה או שתייה, כל אחד מבני הזוג צריך להכיר בחלקו בגורמים שברקע המעשה ולכן גם לתיקון.

משולש כמבנה אידיאלי לייצוב הזוגיות

ככל ששתי התופעות גורמות סבל רב בחיי האשה הקבועה, הן גם מעניקות לה מעמד מיוחד בחיי הגבר: בהתמכרות לאלכוהול האשה נעשית חיונית בחיי בעלה. גם בסיפורי בגידה רבים האשה היציבה משמשת עמוד תווך לכל המשפחה ומשאירה את בעלה תלוי בתגובותיה (מרכיב זה  שכיח יותר כאשר הגבר הוא "המשתמש", בעיקר בשל העובדה שלגברים יותר קשה לשאת ביודעין קיום רומן של האשה לאורך זמן).

המשולש גבר-אשה-צלע שלישית, מכניס גורמי ריגוש חזקים ליחסים. המשולש משמר קשרים זוגיים בעיתיים או קשיים אישיים אצל הצד ה"בסדר", שאינם נדונים לעולם. כמו כן, המשולש גם מגדיר בצורה קבועה את מידת הקרבה ואת חלוקת הכוח בזוגיות. במשולש כזה, הצרכים של כל אחד מבני הזוג הם בדרך כלל, ילדותיים מאד וכל אחד מרוכז בעצמו ורואה את האחר כספק של צרכיו. ההתמכרות מתחזקת תלות ובכך מבטיחה המשכיות הקשר והשליטה של הצד ה"בסדר". בסרט "האשה של חיי", אודות יחסים בין כנר לבין אהובתו מנהלת התזמורת, המכור ניתק עצמו מאהובתו למרות מחאותיה הקשות, ופנה לטיפול גמילה. לאחר שהוא עבר תהליך גמילה קשה מאד והיה נקי משתיה במשך 9 ימים, הוא התקשר אליה וספר לה בשמחה על הישגו, הוא אומר: "תארי לך, 9 ימים בלי שתיה" והיא עונה בכעס, מבלי להתייחס כלל להישגו: "9 ימים בלעדיך, טוב שעזבת, אני מקוה שלא תחזור".

בטיפול, יש לעזור לבני הזוג לייצר גורמי ריגוש אלטרנטיביים בתוך הנישואים ובחייהם האישיים, וללמד אותם כיצד להשיג יציבות וקרבה ולווסת מרחב אישי באמצעים אחרים.

מלכודת אי-המחויבות

סוגיות אלו שנמנו לעיל הן מרכזיות ומשותפות בטיפול בשתי התופעות. הטיפול חייב לגעת בסוגיות אלו במיוחד כאשר בני הזוג מעונינים להמשיך ביחסי הנישואים שלהם ולא להיפרד, כדי שיווצר בסיס חדש ליחסים.

התחושה שבן/בת הזוג 'מחויבים' נובעת מאמון בסיסי שנוצר אצל היחיד במהלך רצף אין סופי של פעולות של תן וקח ביניהם. בשלב כל שהוא הוא מגיע להרגשה הטובה, שהוא מספיק ראוי וחשוב כדי שיקבל התייחסות, הזנה ונאמנות מן האדם המשמעותי בחייו, גם במצבים של אכזבה וקונפליקט ביניהם. מחויבות אינה עוסקת ברגשות אלא בתחום של מודעות אתית שיש עמה השלכות מעשיות הנובעות מדאגה ואכפתיות, וזה מה שבונה אמון בין אדם לאדם Krasner &) (Joyce, 1995. מחויבות משמעותה "אני מוכן להקריב משהו מן ההנאות או הנוחיות שלי כדי להפחית את סבלו של בן זוגי". למשל, משמעותה של מחויבות עשויה להיות וויתור על השעשוע הכרוך ביחסים רומנטיים מחוץ לנישואים או על העונג הכרוך בשתיה (לפני ההתמכרות הפיזית), למען בת/בן הזוג. היא גם עשויה להיות נכונות להקרבה וויתור למען העונג או הרווחה של בן הזוג.

בטיפול, המחויבות הראשונה שכל אחד מבני הזוג, 'המשתמש' ובת זוגו, יקבל על עצמו אומרת שכל אחד לוקח אחריות לפעולותיו בעבר בהווה וכלפי העתיד. עליהם להכיר בהשפעה של פעולות אלה שלהם (בגידה, שתיה, שקרים, התעלמות, וכו') על בן הזוג או על אחרים במעגל המשפחתי והרחב.

ראוי שכל אחד ישאל עצמו מה הקוים האדומים שלו לגבי נזק נפשי שהוא מוכן לגרום לאדם היקר לו כדי לשמר את תענוגותיו. אילו דברים, שאינם הכרחיים, הוא יכול להמנע מלאמר או לעשות כדי להפחית את הנזק הנפשי של בת זוגו (Rubinstein Nabarro & Ivanir, 1999).

סיכום

השוואה בין קיומה של פרשיית יחסים רומנטיים מחוץ לנישואים לבין שתיה מוגברת, מחדדת מספר היבטים המשותפים לשתי התופעות. היבטים אלו מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות: האחת מתמקדת באופי המערכתי המשותף לשתי התופעות, אשר מציע הסבר לגבי יצירת הבעיה, שימורה ולכן גם הטיפול בה (הבועה – המעגל הסגור המתהדק בין המשתמש לבין ה"גורם האחר", וההזנה ההדדית בין 'הרומן' לבין המערכת הסובבת). הקבוצה השניה מציעה התייחסות לקונטקסט החברתי והרגשי אשר בתוכו יכולות להתפתח שתי התופעות, אשר עלול לעודד בלבול וחוסר בהירות לגבי ערכים ותפיסות חיים (אמונות מסולפות, המבט הסובייקטיבי, סודות ושקרים). הדיון בשאלת המחויבות נראה לי כהיבט מרכזי כשניגשים לבחון התנהגויות במרחב היחסים הזוגי.

אני מקוה שניתן יהיה לגזור מתוך הדיון ההשוואתי שהוצע, השלכות טיפוליות מעשיות אשר יעשירו ויעצימו את הטיפול בשני סוגי משברי הנישואים, אשר נחשבים בין הקשים, ההרסניים והמטרידים ביותר עבור הזוגות ולכן גם עבור המטפל הזוגי והמשפחתי.

ביבליוגרפיה

1. Bepco C. & Krestran A., (1985), The Responsibility Trap, The Free Press: New York.

2. Iwanir S. & Ayal H., (1991), Mid-Life Divorce Initiation: From Crisis to Developmental Transition, Contemporary Family Therapy, 13(6), December.

3. Krasner B.R. & Joyce A. J., (1995), Truth, Trust, and Relationship, New York: Brunner/Mazel.

4. Moultrap D.J. (1990), Husbands, Wives & Lovers, New York: The Guilford Press.

5. Pittman, F.S. (1987), Turning Points: Treating Families in Transition and Crisis, New York: Norton.

6. Pittman, F.S. (1995), Crises of Infidelity, In: Jacobson N.S. & Gurman A.S. (Eds.), Clinical Handbook of Couple Therapy, New York: The Guilford Press.

7. Rubinstein-Nabarro, N. (1996), "Systemic Insight" and the Couple "Seesaw Effect" in Couple and Family Therapy. In: Andolfi, M. Angelo, C. & De Nichilo. M. (Eds.), Feelings and Systems (In the Italian: Sentimenti e Sistemi), Raffaello Cortina Editore, Italy, pp. 195-215. (The English translation can be obtained from the author).

8. Rubinstein-Nabarro N. & Ivanir S. (1999), The Therapy of Extramarital Affair Crisis in Long-Term Mid-life Marriages, (In Italian: Terapia delle coppie di mezza eta in crisi per una relazione extraconiugale), In: Andolfi, M (ed.) La Crisi Della Coppia – Una Prospettiva Sistemico-Relazione, pp. 177-225, Milano: Raffaello Cortina Editore.