התדר הבלתי מילולי ביחסי הדרכה

לצפייה במצגת

התדר הבלתי גלוי במרחב ההשפעה ההדדית ביחסי מדריך מודרך

ד"ר שרה איוניר

Good supervision aims at training psychotherapist to regard their work as something that they are and not only something that they do.

התנסות:

• לעצום עיניים, לדמיין את החדר/ המשרד בו אתם פוגשים את המודרכים שלכם. איך הוא נראה, היכן החלונות, איזה חפצים בולטים יש בו, מה מונח על השולחן…
• היזכרו באחת מפגישות ההדרכה האחרונות. ראו את המודרכת/ך מגיע, מה התסריט, הכניסו אותו ל- slow motion, מי נכנס קודם למבנה… לחדר… איך אתה מקדם אותו… מתבונן בו… אומר לו… מכינים קפה? מי למי… אתם כבר יושבים, מי מתחיל, איך זה מתחיל… איך אתה מחליט למה להתייחס… איזה רגשות מתעוררים בך… מה את עושה איתם…איזה רגע היה הכי חזק עבורך בפגישה זו… מה היה הכי חזק/ משפיע עבור המודרך… איזה רגע שייזכר… איך את יודעת?
• שוחחו עם מי שיושב לידכם: נסו לספר לו אילו התנהגויות שלכם היה בהן, להרגשתכם, משהו משפיע, משהו שיוצר תנועה, שינוי   impact אצל המודרך.

המושג "תדר" הוא מושג מעולם הרדיו, שאומר שיש התרחשות ענפה ועשירה במרחב בין קולט למשדר. כמו בין מכשיר הרדיו או הטלביזיה שלנו לבין תחנת השידור. התדר הזה איננו משהו לוקאלי, הוא איננו נמצא בתוך האחד או השני אלא במרחב הביניים הרוחש תנועה וויברציות. הוא קשור בתנודות מודעות ובלתי מודעות של שני הקולטנים/ שדרים, ובאין סוף מרכיבים נוספים שאינם כלל קשורים בהם: אירועים בסביבה, מצב גופני, מזג אוויר….  מרחב התדר הינו מרחב מזין, ומעצב לשני הצדדים. אני אומרת כאן, שכמטפלים ומדריכים יש בידינו להפעיל תנודות באופן מכוון, שישפיעו על המרחב הזה, במטרה ליצור השפעה, למידה ושינוי.

השפעה מגיעה מן השפע, זה איננו עניין כוחני, אינני מתכוונת לשכנוע אלא ל influence או affluence  (שפע, עושר) המלה fluency היא כוח מאגי או היפנוטי, היא גם זרימה (flux). כלומר, השפעה היא הפעלת התדר לכיוון של זרימה, בנייה, צמיחה ושגשוג.

אנסה בהרצאה זו, להציע רשימה של רעיונות שכולנו עושים ביודעין או שלא ביודעין, ולעזור לעצמנו לשכלל אותם ולהיות מסוגלים להפעיל אותם במודע. אני חושבת שהדרכה טובה משתוקקת לפתח מטפלים לראות בעבודה שלהם לא רק משהו שהם "עושים" אלא משהו שהוא הם עצמם.

Good supervision aims at training psychotherapist to regard their work as something that they are and not only something that they do.

האמנות והאסטטיקה של העבודה עם תדרים מעבר למילים ותכן, היא בכך שכאשר אנחנו מפעילים זאת, זה יוצר שדה מגנטי, שמשפיע על המודרכים שלנו, להיות כך עם המטופלים שלהם.

בהדרכה אנו מחפשים פעולות שייצרו השפעה כדי ליצור הטבעה של הלמידה והשינוי (Therapeutic Impact). מטופלים ומודרכים נוטים להתעלם או לדלל מסרים טיפוליים, או פשוט הם עסוקים מידי ורגילים מידי לתגובות הרגילות שלהם, ומתקשים לעכל את השינוי ולהחדירו לחייהם. מסרים יכולים גם לאבד כוח כאשר הם נגישים רק בשלווה והריכוז בחדר הטיפול, ונדחפים הצידה ברגע שיוצאים מן החדר. חוסר תשומת לב, הזנחה, הרגל, ומידור (insulation) (הפרדת הטיפול מן החיים), הם חלק מן הסיבות שתוצאות טיפוליות מתפוגגות. (Omer 1994 עמ' 25)

המושג אימפקט טיפולי מתייחס לכוח של התערבות טיפולית להתגבר על הדרכים השונות של חוסר התייחסות. השעה השבועית (או פחות) של הטיפול צריכה להתגבר על כל יתר הזמן והמאורעות והלחצים בחיי האדם. כך ברור שמסרים טיפוליים שאינם מלווים עם כוח חזק, נידונו להישטף מהר (Omer 1994  עמ' 26)

כדי להשיג השפעה, יש צורך ליצור תשומת לב חיובית של המטופל. מטפלים גדולים לא לוקחים כמובן מאליו את תשומת ליבו של המטופל, הם מטפחים אותה בקפידה, מגבירים סקרנות, יוצרים מתח, מחדדים מוקד ברור, ומדגישים מסרים חשובים באופן מיוחד.

הבסיס השני של השפעה טיפולית הוא שימוש נכון בעוררות רגשית. זה נחוץ כדי שהמסר ייזכר ברמת הקוגניטיבית וברמת הגו

יצרתי כאן מספר 'תנועות טיפוליות' שיש בכוחם להשפיע ולהטביע את המסרים וליצור שינוי.

הקבוצה הראשונה מתייחסת בעיקר איך המדריך מכין את עצמו.

להמחשה אביא דוגמא של אירוע עם נילי (שם בדוי) ארוע שקרה בפרקטיקום – קבוצת הדרכה חיה מאחורי מראה חד סטרית.

עבודה על תדרים עם נילי

נילי יוצאת מפגישה עם ל. ו-ה. הם מתארים התקרבות טובה ביניהם, מרגישים שהטיפול מקדם אותם. האשה עם אפקט מאד שטוח, משתמשת בשפה קונקרטית, מכירה בפעולות שקורות או לא קורות ואיננה מתייחסת כלל לכל חווייה או תגובה רגשית בין אם של המטפלת או של בעלה. אני רואה תוך כדי שיחה, שנילי מתקשה מאד ליצור חיבור עם האשה שאיננה מביאה כל ביטוי רגשי. בכל פעם שנילי שואלת משהו רגשי, כמו איך היה בשבילך שבעלך עשה עבורך את העבודה… האשה אומרת שהיא בבלוק, ואיננה יודעת מה להגיד. אני רואה שנילי, ככל שהיא מרגישה ניכור הולך וגדל בינה לבין האשה וגם בין האשה לבעלה, כך היא מדברת יותר מה שמגביר את החומה. אני מבינה שנילי מתקשה להרגיש את האשה, ונהדפת על ידה.

לאחר הפגישה, נילי יוצאת בתחושת לחץ, עיניים חצי דומעות, הרגשה שהטיפול היה נורא, שהיא מקופחת כי איננה מקבלת מספיק הדרכה, שעשתה מאמץ אדיר כדי להשתתף בפרקטיקום הזה והיא מרגישה שמוכרחה לקבל לעצמה.

אני, לא צף בי שום דבר לומר לה, אני רק מרגישה את המצוקה שלה, איזו ילדה מתוכה, מתוך הדמות החכמה והאחראית תמיד, שרוצה לקבל שצריכה משהו הפעם עבור עצמה, שרוקעת ברגל ואומרת לאמא מרובת הילדים – עכשיו אני, אני, אני.

אני קמה, אומרת לה בואי, היא עומדת מולי. אני שואלת: אפשר לחבק אותך? היא מאשרת. כשאנו כך עומדות באמצע החדר הקטנטן כשסביבנו יושבות יתר חברות קבוצת הפרקטיקום, אני מרגישה שהיא עצורה, אני לוחשת לה לאוזן: התמסרי לי. אני מרגישה שאני לא עומדת מספיק נוח, אני מזיזה את השולחן הקטן שבאמצע החדר, ועומדת באופן נוח ומקורקע על שתי רגליי. אני לוחשת לה – עשי לך נוח, מצאי את העמידה שתהיה לך נוחה ויציבה. התמסרי, אני ממשיכה ואומרת. היא נמסה משהו, עומדת בנוחיות והגוף יותר נמצא בתוך החיבוק. יד אחת שלה מאחורי גבי, אבל אני לא מרגישה אותה, כאילו אין בה דם, כאילו איננה חיה. "תהיי יותר בתוך היד הזו", אני לוחשת לה ונוגעת קלות ביד שמאחורי גבי. עוברת עוד דקה בשקט. עדיין אינני מרגישה את היד, כאילו משותקת. "תהיי יותר בתוך היד הזו, אני רוצה להרגיש אותה יותר, רוצה להרגיש אותך יותר. תנשמי לתוך היד, לתוך שתי הידיים. אני מרגישה לאט לאט את החיוניות, הדם בתוך כל הגוף, היא מתחילה לבכות, דמעות זולגות, כשאני מרגישה תנועה קלה ושואלת של "די", אני לוחשת "עוד", זה טוב, זה טוב. שקט, דממה, כל הקבוצה מקרינה את הנוכחית השקטה ואצורת העוצמה. זה מעצים את האנרגיה שבינינו וממלא את החדר. עומדות כך עוד דקה או שתיים בקט דממה. העיניים זולגות.

אני מתבוננת בה ושואלת "בסדר?" מאשרת הן.

יושבות בשקט, "הסניפי את ההרגשה, הישארי בה",אני מבקשת כך גם מכל הקבוצה.

רפלקציה/ מחשבות שלי –

בתחילה הרגשתי כאב בלי תכן.  היה אמנם תכן, אבל הכאב היה הרבה יותר גדול, והרגשתי שכל התעסקות בתכן, תקטין אותו במהות ותגדיל את התלונה בתכן ותרחיק את המצב מהבאתו להתפרקות. נילי אשה של פעולות doing, גם המטופלת היא אשה של פעולות. נילי מנסה לספק אותה, אבל ככל שהיא מנסה יותר, האשה חמוצה יותר, גם כלפי בעלה וגם כלפי נילי. נילי מתוסכלת.

רק כשהתחלתי לחבק אותה, דחף שבא לגמרי מן הלב, הבנתי אוכל לומר אפילו אבחנתי, עד כמה היא מרוחקת מ"תחושת עצמי מליאה" (sense of self)

שלבים בהפעלת התדר (שקף)

• יש תלונה – תכן, סיפור (אני לא מקבלת מספיק הדרכה, אני לא מוכנה)

• אני לא מרגישה את התכן, אני מרגישה את המצב שלה, ונענית למה שאני מרגישה ולא למה שאני שומעת. שמה עצמי במצב של חווייה מקרבה (near experiencing)

• מכניסה את עצמי ל מצב של mindfulness – נוכחת באופן מלא כאן ועכשיו ללא שיפוט מכוונת להבראה

mindfulness  – משמעותו: נוכחות מליאה ומכוונת ברגע הווה. זהו מצב תודעה בו ניתן לצפות באירוע פנימי בזמן אמת, זה אומר להעביר קשב פנימה ללא העדפה ושיפוט. זהו ה – observing ego  בפעולה. זוהי אבן הפינה של פסיכותרפיה התנסותית.

בסיטואציה הטיפולית זה אומר להפנות קשב למטופל עם הרבה יותר מאשר הפונקציה הקוגניטיבית, אלא שהמטפל מודע למה שקורה בתוך המטופל כפי שהוא גם מודע למה שקורה בתוכו, דקה אחר דקה לאורך הפגישה. זה אומר להיות קשוב לא רק לסיפור של המטופל – לתכן, אלא גם: לרגשותיו, אמונותיו, לקצב שלו, דחפים, תחושות, שינויים במתח השרירי, טיקים, רמת אנרגיה, וכד'. זה כולל גם קשב של המטפל לעצמו: מה מרגש אותו, מה מעורר דחיה, היפנוט, משיכה, איזה דימויים צפים, מה זה אומר עליהם, מה עליך.

על פי הבודהיזם, Right mindfulness הוא אחד משמונה הצעדים בדרך לשחרור מן הסבל אל ההארה. זהו גורם מנטלי שמאפשר לנו לזכור ולכוון את תשומת הלב שלנו על מה שמועיל ומהנה. mindfulness חשוב מאד למדיטציה, כי באמצעותו אנחנו יכולים לכוון את מלוא תשומת הלב, למה שעוזר לריכוז עמוק, למשל לנשימה, או לנושא מרכזי כמו: "אהבה וחמלה".(Chodron 1990). mindfulness הוא גם התרגול של עקרון נוסף והוא "להיות ברגע". להיות מכוון עם מלוא תשומת הלב שלנו למה שקורה כאן ועכשיו בתוכנו וסביבתנו בהתנסות הנוכחת, באופן בלתי שיפוטי וללא פרשנות. תרגול כזה עוזר למוח להיות צלול וקשוב (.(Attentive

עבורי זהו כלי מרכזי באימון האישי שלי, ובטיפול. הוא מאפשר את החקירה המיקרוסקופית לתוך אירוע, מעמדה ניטרלית. באמצעות כלי זה מתאפשרת דקונסטרוקציה של מבנים מופנמים, המשתמרים בד"כ ע"י עמדות והתנהגויות שמתחזקות סימפטומים.

היבט זה תומך ביכולת להביא את המטופל למקום בו הוא פועל ולא רק מופעל, וללקיחת אחריות על האינטראקציה ותוצאותיה.

עבורי זהו כלי מרכזי באימון האישי שלי, ובטיפול. הוא מאפשר את החקירה המיקרוסקופית לתוך אירוע, מעמדה ניטרלית. באמצעות כלי זה מתאפשרת דקונסטרוקציה של מבנים מופנמים, המשתמרים בד"כ ע"י עמדות והתנהגויות שמתחזקות סימפטומים.

• להיכנס למצב רספטיבי משתמשת בכלי שהוא גופי כדי לקלוט, להבין, כדי לדבר כדי לשדר

• בודקת ומאזנת את מצבי, כדי להיות כלי טוב. יציבה, נינוחה. נושמת טוב, נכנסת למכווננות מדוייקת (attunment). ממוקדת לגמרי איתה

Attunement – 1 מכווננות, פט לוב חוקרת וכותבת בתחום הטיפול הזוגי, חברה לקבוצה של חוקרי מוח שביקשו לברר מה יכולים מחקרי מוח ללמד אותנו על השאלה מה יוצר השפעה ארוכת טווח. בעקבות זאת הם יצרו מספר עקרונות לטיפול הנוירו-אפקטיבי (NAT). הם מצאו ש

• ככל שמבקרים בערוצים עצביים, כך המסר יותר נחרט במוח.- ערוץ עצבי הוא כל דבר שיוצר עוררות רגשית: מתח, חמימות, התעניינות בך, אהבה, כעס, מבוכה…

• גירוי עצבי מפעיל קבוצות קולטנים ובעקבותיהם אסוציאציות.
• כדי להשפיע על המוח, ההתנסות חייבת להיות רלבנטית.
• רלבנטיות עצבית נקבעת על ידי רגש.
• רגשות מנצחים הגיון.
• רגשות של אחרים מווסתים את המצב הפנימי, והאדם מגיב בהתאם.

במחקרים הנוירואפקטיביים נמצא גם שהמרכיב החשוב ביותר לריפוי יחסים הוא להיות נגיש מבחינה רגשית, להיות במצב של מכווננות attunement. הרמה העמוקה של אינטימיות ומכווננות לאחר, אינה מילולית, אלא בביטוי פנים, שפת גוף, התזמון חייב להיות בהלימה. שינוי מעודן של קול וביטוי פנים, יכול להיות משקל נגד לאזעקה של המערכת השפה (המע' הלימבית).

יחסים מכווננים יש להם פוטנציאל להזיז את האדם לעבר מצב תודעה בטוח ולאמץ מנגנוני התמודדות בשלים.

להיות מכוון לשני אומר שאני ממקדת את הקשב שלי בך ואני פנויה להיות מושפעת על ידך. אני באמת מקשיבה, באמת רואה, מוחי פתוח, אני ערה, איני מפנה תשומת לב לדברים אחרים, לצלילים או ריחות מבחוץ. כשמישהו מכוונן, השני יודע, נוצר הדהוד מיידי בשני. כשמטופל מגיע, ואפילו איני עושה מאומה, אלא אני רק מכווננת כלפיו, והוא מתחיל לבכות. כולנו כמהים למכוונות של מישהו, להרגיש שרואים אותנו, שאנו משאירים השפעה על מישהו. כשאתה רואה אותי זה עדות לכך שאני חי וקיים. וכאשר המוח שלי והמוח שלך מכווננים זה לזה, זה מווסת את הרגשות. כאשר אתה נמצא מול אדם שהמוח שלו מכוון וגבוה, אתה מיד מרגיש את זה. כך מרגישים מול מורים רוחניים. מרגישים שאני אדם יותר טוב כשנמצאים מול אדם כזה.

המכווננות (attunement) שלי מתבייתת על המוזיקה הפנימית של הדובר. הקשבה כזו מיד הופכת את הדיון, שלרוב הוא nonsense, ל – senseful מארוע חסר פשר, (אנחנו רבים על שטויות) לשני ארועים שגורו זה על ידי זה, שכל אחד מהם עמוס פשר ומשמעות.

סוגסטיה ישירה ואישית – התמסרי לי. זה את ואני, תני את עצמך ואני אוחזת אותך. האפשרות לתת הנחייה- סוגסטיה, ולצפות להיענות של המודרך, תלויה בכך שקודם לכן בנינו אצלו מצב סוגסטאבילי. כלומר שמעבר לתחושת בטחון, אמון ואהבה שכבר נמצאת שם כקונטקסט טבעי ליחסים, בנינו אצלו גם רספטיביות ורספונסיביות. רספטיביות היא איכות ספיגה, קליטה שאנו מפתחים למשל דרך ישירות, דרמטיות, אינטנסיפיקציה כמו מבע עיניים, חזרה על התנועות של המודרך (pacing – כלי בהיפנוזה). רספונסיביות – היא היכולת ליצור היענות ותגובתיות מהירה, למשל דרך שאלה בלתי צפויה, או מחווה בלתי צפויה כמו לעשות למודרך משהו טוב שלא ציפה לו.

Responsiveness – . quality of being quick to respond, reactiveness

• הנחיה למודרכת לחפש איזון ונוחיות

• התמזגות זמנית – מרגישה באמצעות הגוף שלי, שאין חיים בחלק מן הגוף שלה, ביד. מרגישה שהיא איננה נוכחת במילואה.

• לוחשת לה באוזן – "תהיי בתוך היד" חוויה רגשית, אינטימית, חושית, מרגיעה ומעוררת בעת ובעונה אחת. חוויה אישית – תתמסרי לי…אני רוצה להרגיש אותך יותר…

• היא מתחילה להפשיר, הדם זורם, הדמעות זורמות… זה יוצר תחושת לחץ, מבוכה, עצירה (תנועה של "די") אני עם "הכלי" הגוף שלי המכוונן, מרגישה את הלחץ אלא גם מרגישה את הצורך. מרגישה שזה איננו מספיק. אני לא מיד מגיבה לאי הנוחות שלה, אלא לתחושה שזה רק מתחיל ויש צורך בעוד.

• אמירה רכה, סוגסטיבית – אני מכניסה מוזיקה בקול – "עוד" "זה טוב"… "שקט"… ונשימות שקטות ביניהם

• העצמת האנרגיה באמצעות הנוכחות המאוחדת החזקה. נוכחות הקבוצה מגבירה את המתח וההטמעה.

• אני / אנחנו מרגישות שזה מספיק

• סיום, סגירה – closure  – מבקשת ממנה "להסניף" את החוויה. לתת למה שקרה להתמוסס לתוכה, להיספג, להיטמע, להזין אותה.

ועתה, משהפכנו את עצמנו לכלי עבור המודרך, אנחנו רוצים להוציא ממנו את המלאך שבתוכו, שיהיה אדם מלא ומטפל אמן שיודע להוציא מלאכים מן המטופלים שלו (סיפור "להוציא את המלאך").

להפיק את האמן מן המטפל על פי אוהד נהרין – וידיאו ומצגת

1. להיות שם – חיות, שמחת חיים

2. מחוץ לקופסא – ממבנה לתנועה

3. להאמין ברמזים קטנים – כוחו של מינימליזם בצד רגעים של הגזמה

מוקד ומחוץ למוקד – בין מיקוד לערפול

דיסהרמוניה, שינויי קצב,

4. תחושה של אינטימיות – פחות לעשות יותר להרגיש. לא לעשות טיפול – להיות הטיפול

וואוו – חושניות, התרגשות, התפעמות, התחדשות, להביא את הבלתי צפוי

5. מתיחת הגבולות

6. זרימה

להדגמת הרעיון אני משתמשת במטאפורה של ריקוד ועבודה עם רקדנים.

נצפה בחלקים מ DVD על אוהד נהרין, שהוקרן במסגרת התכנית גיבורי תרבות בערוץ 8. בסרט אנו רואים איך נהרין עובד עם קבוצת רקדנים מקצועיים אמריקאים. הרקדנים כבר למדו את הכוריאוגרפיה, ויודעים מצויין את הצעדים. נהרין אינו עובד איתם על הריקוד, הוא עובד עליהם. מוציא מתוכם את הריקוד. מוציא את הנשמה של הרקדן.

מנוחין ופישמן בספרם Family therapy techniques  מדברים על שני החלקים של הכשרת מטפלים, התיאוריה והפרקטיקה. הם סוברים שהסטודנט לא צריך להיות טכנאי, אלא מטפל. במשך מספר שנים המחברים חשבו שכדי להגיע למטרה זו, ולהימנע מהסיכונים של "ללמד את הראש" המאפיינים את רוב שיטות האימון המסורתיות בפסיכותרפיה, אנו צריכים להדגיש את "צעדי הריקוד": הפרטים  של הטיפול. דרך תהליך אינדוקטיבי הסטודנט, ב"מעגלים של אי ודאות פוחתת", יגיע לרגע ה"אהה!": הם טענו שדגש על הסגנון האישי של הסטודנט ייתן לו הבנה של העצמי ככלי טיפולי, כמו גם הרחבה של סגנונו שתהיה באמת הרחבה של רפרטואר החיים שלו. וכל זה יושג מבלי להכביד על הסטודנט עם מטען תיאורטי שיאט אותו ברגעים של דחיפות טיפולית שיפעלו כמחסום לתהליך של התחברות למשפחה.

אמנות היא השפעה רגשית

מהי פסיכותרפיה? הרחבת משאבים באמצעות קשר אנושי

1. להיות שם – חיות, שמחת חיים

• להתקשר למקורות החיות – נשימה, תחושה, סנסואליות, להיות משוגע, לדמיין לצחוק, חוש הומור – אל תעשה, רק הייה.

Be+have=behave (להיות פלוס המקורות שיש לך, יוצר התנהגות. ההתנהגות מכוונת למטרה)

• לנסות לא לחפש את היד או הרגל, אלא חפש את עצמך.

ובשפה שלנו, אל תחפש את המילה  הנכונה, היה אתה הנכון.

• זייג אמר, פסיכותרפיה איננה saying something meaningful, but saying something meaningfully.

• לרקוד זה בעניין של להיות cool, לא לעבוד קשה מידי. לא לשים כל כך הרבה אנרגיה. נהרין אומר לרקדנים –  אל תהיו כל כך committed למקצוע שלכם, לאמנות, לעבודה, אלא למשחק ולהנאה.

מחוייבות והנאה עשויים להתמזג נפלא זה בזה.

• זה גם קשור בלהתקשר למקורות של חיות מחוץ לגוף האישי שלך. לא להיות מרוכז בעצמך.

• הוא אומר לרקדנים – אל תראו (לקהל) את עצמכם, התבוננו בהם. זה בעניין של להתבונן ולראות את הקיום החיצוני. התנועה באה מתוך הסקרנות, מתוך הקשב החוצה. אני לא חושבת מה אני רוצה עכשיו להגיד. אני קשובה אליך, לנוף, לתמונה… ומאלתרת.

2. מחוץ לקופסא – ממבנה לתנועה

נהרין אומר – דמיינו קופסא, ועכשיו צאו מחוץ לקופסא, הרגישו שאין בך מאומה מלבד התנועה.

• דברים מתחילים ממבנה, אך תוך שאתה זז, פועל, זה נעלם ומה שנשאר זה ריקוד טהור. אתה והריקוד הם אחד.
• אנחנו מתחילים מרעיון, תיאוריה, השערה, תימה, אך תוך שאנו פועלים משם, אנחנו עוזבים, ואז אתה והטיפול הם אחד. והאחד הזה נמצא בפעולה.

• לנו והמודרכים שלנו, יש את האינפורמציה, הם יודעים את התיאוריה, יש להם אפילו כמה role models שהם רוצים להיות דומים להם. לכל זה אנחנו/ הם נותנים את האינטרפטציה שלנו, ומוציאים אותה לפועל בטיפול. וכך לאט לאט הם נמוגים לתוך הריקוד, לתוך הטיפול.

• התנהגות תמיד בזרימה. היא יכולה להתחיל מדימוי, מרעיון, וברגע הבא זה יתפוגג, ומה שנשאר הוא תזוזה (motion) ותזוזה היא תנועה עם כיוון.

תרגיל – לקרא את השיר של יונה וולך "שיר" (מה לי ולה) לבחור מלה, שורה, עניין… ולאלתר עליו מה שרוצים. (5 דקות)

3. להאמין ברמזים קטנים – כוחו של מינימליזם

• צריך להאמין ברמזים, במחוות קטנטנות, נהרין מבקש מן הרקדנים להאמין שתנועות פנימיות כמעט בלתי נראות, כמו גיהוק, יש להן עוצמה. אני רואה בזה את התנועה הפנימית המעודנת שיוצרת את מה שמילטון אריקסון קרא – "minimal cue". העקרון של אפקט היפנוטי שמחבר את הרגש ישיר לתת מודע של השני. אנחנו רוצים לסמוך על התנועות הסובטיליות שלנו, המחוות המרומזות, ולחוש את הכוח שלהן.

אנחנו יודעים כמה כוח יש באשה יפה, הנמצאת בחברה גברית, והיא מניעה לאט את סנטרה ימינה תוך שהיא מנערת קווצת שיער חלק הצידה, מודעת לניצוץ המרוגש בעיני הגבר.

הדגמה – מישהו מדבר אלי ואני רק מגיבה במחוות קטנות.

רגע של הגזמה

הרשה לעצמך להגזים, ולך עם זה.

• אימפרוביזציה קוראת כאשר אתה מרשה לעצמך לעזוב את הקרקע הבטוחה לזמן מה, להגזים, כלומר לשנות פרופורציות להתמקד על פרט, כשאתה עוזב את הנרטיב ואת הקונטקסט הרציונלי. תמיד אפשר לחזור לקופסא. לראות שוב את התמונה השלימה, לחוש שוב את ההקשר.

כדי לשמור על תנועה ועל השפעה, טוב לנוע בין מינימליות התנועה לבין הגזמה.

בין מתח לבין שלווה – מילטון אריקסון שהיה גאון ביצירת אימפקט טיפולי, היה שואל את המטופל שאלון מוזרות כדי להעלות את המתח.

ליצור רגעים של דיסהרמוניה – דיסהרמוניה, או דיסוננס מכניס מורכבות לתהליך. זה גם יוצר עוררות רגשית, וגם מכניס מימדים נוספים. למשל לכעוס על המודרך, או לא להבין כל כך מהר, אריקסון קרא לזה טכניקות של בלבול  – ambiguity destabilization.

בין מיקוד לערפול – טוב להתנועע על איזה חוט בין מיקוד לערפול.

תרגיל – מקד את הראייה שלך על משהו ספציפי. ואז הרחב את המבט לאט לאט על ידי פזילה של העיניים. הצלב את העיניים אפשר זווית הכי רחבה שתוכל. עכשיו צמצם את הזווית, והתמקד על משהו אחר באותו כיוון.

חשוב על מטופל/מודרך שלך. הראשון שעולה בדעתך. התמקד על אחד האיפיונים שלו. שים לב להרגשה שעולה עם זה. עכשיו צא מן הפוקוס, והרחב את הזווית ותן לעצמך להקיף את כל הנוף מסביב לו. שים לב לרגשות ולמחשבות שלך. צמצם את העדשה, וחזור לאותו איפיון או לפרט אחר של אותו אדם. מה אתה חושב ומרגיש?

זה עוסק ביכולת להימנע מלהתקבע על פרט אחד, או קיצוניות אחת, כדי לכלול כל פרט אפשרי בקונטקסט הרחב, ומשם להמשיך לרקוד.

יכולת זו משמשת כמו GPS, (Global Positioning System) כשהאדם יכול להיות מקושר למבט הגלובלי, ובאותו זמן להיות מאד מדוייק היכן הוא שם את רגלו.

כשאתה מרחיב את שדה הראיה שלך, אתה מרגיש את כל המרחב. כשאתה מרגיש את המרחב, כל האפשרויות מתגלות.    

לשנות את המהירות (speed) – בין איטי למהיר ובחזרה

4. תחושה של אינטימיות – פחות לעשות יותר להרגיש. לא לעשות טיפול – להיות הטיפול

• שימו לב איך הוא מכין עצמו לפני שהוא מדבר.

• נהרין מבקש מן הרקדנים: אתם צריכים לחוש אינטימיות – פחות להציג ולבצע ויותר לחוש, לקלוט לחוש את מה שאתה עושה. להתענג על זה, על כל כיפוף, תזוזה, הראש זה.

תרגול – רקדו עם הראש או עם יד אחד. שימו את כל תשומת הלב שלכם בתוך התנועה, בכל מילימטר של התנועה, לא בתנועה הבאה, אלא בעונג של הזרימה של הגוף. כל שריר כל נטיה ופיתול.

וואוו – חושניות, התרגשות, התלהבות, להיות אחד עם התנועה. לא לרקוד, להיות הריקוד, להתנהג

• כשאנו מתבוננים ביופיו של הטבע, אנחנו אומרים וווואוו, זה רגע שאנו הופכים אחד עם זה. אנחנו מרגישים את הטבע כמו שאנחנו מרגישים את הגוף של עצמנו כשאנו נהנים מאמבט אירומטי חם, או כשאנו חבוקים בזרועות אוהב, או בסקס.

• להכניס קישוטים, אסטטיקה, מוזיקה

• להכניס חדשנות, ללכת על הבלתי צפוי, הבלתי קונבנציונלי, להפתיע. במוזיקה כל רגע מתשנה הקצב, כל רגע מוסיפים או גורעים כלי, יוצרים רגעים של חוסר יציבות.

• להיות בתוך התנועה, לא בתנועה הבאה, go  go מתנועה לתנועה.

• תחושי את השוט – קשור בזה שאנחנו ממש יכולים לחוש את הגירוי. הדמיון של השוט היה כל כך חזק לרקדנית, שהיא מפסיקה לרקוד, כאילו אינה יכולה לשאת את הפחד.

• לרקוד זה לא לעשות ריקוד, לרקוד זה להתנהג. גם אנחנו לא עושים טיפול, טיפול הוא להתנהג במודעות, בהתכוונות ובאופן משמעותי.

• החיים כאינטרפטציה. נהרין אומר למראיין – מה שאתם רואים איננו הכוריאוגרפיה שלי, אלא אתם רואים אנשים נותנים את האינטרפטציה שלהם לזה, ומוציאים לפועל את האינטרפטציה.

5. מתיחת הגבולות

לאחר שנהרין מבקש מן הרקדניות להתיישב ממש 2 ס"מ מן האף של הרקדן השוכב, הרקדן אומר – זה מצחיק, אנחנו לא רגילים לזה כאן בארץ הזו (ארה"ב), אולי בארצות אחרות זה בסדר, נראה איך הקהל יגיב לזה. והרקדנית היפה והעדינה אומרת – אנחנו פוגשים את הפגיעויות שלנו, אנחנו חשופים.

• לדחוף מישהו לאלתר, זה לדחוף אל מעבר לאיזורי הנוחות, למקובל ולתקינות הפוליטית. זה תמיד בעניין של חשיפה למשהו בלתי ידוע, בלתי צפוי. מבוכה זה טוב. זה נוגע ומגדיר את הגבולות שלנו, כך שאנחנו יכולים למתוח אותם. צריך להיות קצת סקנדליסט, לגעת בבלתי צפוי.
• לאלתר זה לקחת סיכון, ולהיות מוכן לנער את הגבולות.
• אימפרוביזציה טובה עשויה לגעת ולנער פיקסציות וליצור מרחב לשינוי. אופן פעולה זה צריך תמיד להיות מותאם לאתיקה ואחראיות, ולעיקרונות של מיקוד וערפול, משמעות, לחוש את הקונטקסט והכיוון.

6. זרימה – flow

כדי לחוות זרימה, אדם חייב שתהיינה מוגדרות מטרות לפעולותיו: לנצח במשחק, לאסוף חברים…. המטרה עצמה איננה חשובה, מה שחשוב הוא זה שזה ממקד את תשומת ליבו של האדם וכורך את זה בפעולה שניתנת למימוש ומענגת.

בדרך דומה אנשים אחדים יכולים להביא את אותו מיקוד חד לאנרגיה הנפשית/ הפסיכית שלהם במשך  כל חייהם. המטרות הבלתי שייכות של הפעולות הזורמות הנפרדות מתלכדות לתוך מערכת חובקת-כל all-encompassing של אתגרים שנותנים תכלית לכל מה שהאדם עושה.

reference

Mihaly Csikszentmihaly, Flow, (2008) The Psychology of Optimal Experience, 1990, Harperperennial, Modernclassics:New York

ההבדל בין גן עדן לגיהינום – בגן עדן מספרים בדיחות, בגיהינום – מסבירים אותם

מהו הממד הדיאלוגי?

בתשובה על השאלה "מהו האדם?"  עונה מרטין בובר שייחודיותו של האדם אינה בתבונה אלא ביכולתו להיכנס לדו-שׂיח, לדיאלוג עם זולתו. עובדת היסוד של הקיום האנושי הוא אדם עם אדם. סימנו המובהק של עולם בני האדם הוא קודם כל בכך, שבו מתרחש משהו בין יצור אחד למשנהו שאין דומה לו בכל הטבע כולו. דו-שׂיח זה, שבו מכיר אדם אחד באחרותו של האחר, כלומר מתייחס אל האחר כאל אדם נפרד ושלם וזכאי לייחודיותו, מתרחש בתחום שבובר קרא לו "הביניים"  או "הבין-אנושי". הדיאלוג האמיתי מתרחש בין אחד לבין אחר, ולא בתוך האחד או בתוך האחר וגם לא כסכום של שניהם. כאשר מתקיים דיאלוג בין שני אנשים או יותר, בו

ברגע נוצר משהו ביניהם, משהו שהוא יצירה חדשה ומשותפת שלהם, שלא היה קודם לכן ושלא נמצא בתוך איש מהם. התחום בו נוצרת או נבראת יצירה חדשה זו הוא התחום הבין-אנושי. בובר מבחין בין תחום זה לבין התחום התוך-אישי, שמתייחס לחיי הנפש הפנימיים של האדם וכולל, כמובן, את מרבית התופעות שהפסיכולוגיה עוסקת

לסיום – מעבר לטכניקה – סיפור שסיפר סלוודור מינושין

לאחר שנים של תשומת לב דקדקנית לפרטים העדינים ביותר של הטכניקות של אמנות המלחמה, הסמוראי הפך לאומן. הוא ידע את הצעקות הנכונות, איך להסיח את הדעת ואיך לחמוק, מתי להשתמש בחרב הכבדה לשתי הידיים, ואיזה צעד לבחור למכה הסופית. ועדיין הוא לא היה מרוצה. מה אם יעשה שימוש בטכניקות המתאימות במצבים שגויים? מה אם יעשה שימוש בחרב להאדרה עצמית שלו?

המסורת סיפרה לו שהוא יותר מידי עסוק עם "העיסוק" שלו. החרב היתה עדיין חרב, טרם הפכה להארכה של הזרוע שלו. בהדרגה, עם הטקסיות המתאימה, הוא הניח בצד את העיסוק שלו ויצא לחפש אסתטיקה, הרמוניה וריחוק, כך שבסופו של דבר הוא והחרב יהפוך לאחד.

למדו ותלמדו את המודרכים שלכם תיאוריות, כלים, מחקרים, טכניקות שיטות… ואז – הניחו בצד את "העיסוק שלנו" את השיטות והכלים,  וצאו ולחפש אסתטיקה, הרמוניה, וזרימה, שימו את הנשמה שלכם, את החיוניות, הלהט, היצירתיות ושמחת החיים, כדי שהטיפול לא יהיה משהו שאתם עושים אלא משהו שהוא אתם.