כתבה על קליניקות של מטפלים, הופיעה ב"גלריה" עיתון "הארץ"
יום שני 31 באוגוסט 2009 02:54 מאת: יובל סער | תצלומים: יובל טבול
העיצוב של החלל שבו מתבצע תהליך טיפולי אינו עניין של מה בכך. ארבעה פסיכולוגים ומטפלים פותחים את דלתות החדר האינטימי שלהם, ומעידים כי שום דבר שם לא מונח במקרה
ד"ר שרה איוניר, בת 65, פסיכותרפיסטית בעלת תואר דוקטור בעבודה סוציאלית קלינית. ממקימי ובעלי מכון שינוי בקיבוץ גליל ים
איפה: צפון תל אביב
מה: כדי להגיע לקליניקה של שרה איוניר צריך לעבור דרך סלון ביתה ולצאת לגינה שבקצה אחד שלה בריכת דגים קטנה, ללכת כמה צעדים על שביל האבנים עד שמגיעים לביתן משושה קטן, שקוטרו כארבעה מטרים. מבין ששת קירות המבנה ארבעה עשויים זכוכית שקופה וניתן להשקיף דרכם מתוך המבנה החוצה ולהפך. המבנה שימש בעבר חדר העבודה של בעלה של איוניר, שגם בחר את רהיטי העץ שבתוכו – שולחן מרשים ומאסיווי, ספרייה ישנה, ארון עם דלתות זכוכית, שתי כורסאות ושולחן קטן שמפריד ביניהן, כולם משוק הפשפשים. לפני 15 שנה החליטו איוניר ובעלה להתחלף בחדרי העבודה לאחר שאיוניר הרגישה שהקליניקה, שהיתה במרכז הבית, לא היתה מנותקת מספיק מהבית.
על השולחן והמדפים מפוזרות בובות בבושקה ותמונות משפחתיות, ספרות מקצועות, לוח שחמט, שעון קטן שמסתתר בין החפצים ועוד. על הקיר תלויים בין השאר תעודות הכשרה מקצועיות, תעודת הסמכה של אביה של איוניר לרבנות ושטיח רקמה מהודו.
דבר המטפל: "לכל חפץ הכי קטן בחדר יש סיפור. כל החפצים מלבד הריהוט קשורים למשהו טיפולי. רובם מתנות ממטופלים, או דברים שאני משתמשת בהם בטיפול כמו הבבושקות. התצלומים המשפחתיים נותנים לי כוח, אבל קרה פעם אחת שהם עיצבנו את אחת המטופלות. כמובן שמיד דיברנו על זה.
"כך גם החפצים האישיים האחרים כמו הרקמה מהודו של עץ החיים שיצרו נשים הודיות, ביטוי ליכולת שלהן לעבוד ביחד ולהרוויח כסף, או תעודת הרבנות של אבי. הוא אמנם לא השתמש בה מעולם, אבל הוא אחד המדריכים הרוחניים הראשונים שלי.
"לא תיכננו איך לעצב את החדר, החדר פשוט אמר לנו איך הוא רוצה להסתדר. המבנה שלו הכתיב את המקום שבו יהיה השולחן, ומדפי הספרים מוקמו כך שלא יסתירו את החלונות. הוא גם כמעט שלא השתנה עם השנים, מה שהשתנה יותר זו הגינה – נוספו מאז הבריכה הקטנה עם הדגים ופינת המשחקים לנכדים. גם השעון שלכאורה מסתתר, זה לא שחשבתי איפה להחביא אותו. הזמן גמיש, הוא נמצא ולא נמצא, אני לא רוצה שהוא יהיה הרודן שלי.
"אני שומרת מאוד על הפרטיות של המטופלים, ואפשר תמיד להסיט את הווילונות. יחד עם זאת יש משהו בזה שהקליניקה פתוחה כלפי הבית. זה אומר שאני דו-סיטרית עם המטופל, כמי שמצהירה שזה החיים שלי, אתה יכול להסתכל עליהם, בתקווה שהמטופל ירגיש את זה. זו אמירה בגובה העיניים, אני נותנת רשות להסתכל מבלי להציץ. אולי זה משהו שכל אחד מאיתנו משתוקק אליו, לטשטש דברים בין פנים לחוץ, מה שלא אומר כמובן שאין דברים פרטיים. אני גם אוהבת לשנות מקומות, לפרק את הסידור הקבוע ולתת למטופל לבחור בכל פעם איפה הוא רוצה לשבת".