מיינדפולנס בטיפול זוגי

לצפייה במצגת

מיינדפולנס כנקודת מוצא והאצה בטיפול הזוגי

שימוש במיינדפולנס ליצירת שדה אנרגטי ממזג בין הצרכים המנוגדים

לאינטימיות ותשוקה.

ד"ר שרה איוניר

052-4205105

Iwanir.sara@gmail.com

www.saraiwanir.com

תקציר – אינטימיות ותשוקה הינם שני צרכים אנושיים בסיסיים וסותרים: האינטימיות רוצה את הקרוב והמוכר, התשוקה זקוקה לאויר ולמסתורין. מצאתי שמצב של מיינדפולנס, עשוי לפרק את הסתירה ביניהם ולהוות את השדה האנרגטי הממזג בין שני המרכיבים החיוניים כל כך ביחסי זוג. יוצגו עקרונות עבודה טיפולית ודוגמאות קליניות.

ההרצאה

זכור שמערכת היחסים הטובה ביותר היא זו שבה אהבתכם אחד לשני עולה על הזדקקותכם אחד לשני. (הדלאי למה)

אהבה אינטימית ותשוקה – הינן שני כוחות חיוניים ובסיסיים בחוויה האנושית, אהבה אינטימית תתואר כ"ברית עולם" כשם שירו של מתי כספי: יחסים זוגיים בטוחים, צפויים, ממוסדים, ותשוקה תוגדר  כ"ציפור מרדנית", מושג המופיע באופרה 'כרמן' שם כרמן שרה, "האהבה היא ציפור מרדנית שאי אפשר לאלפה, היא ילד צועני שלא ידע מימיו חוק"

כל אחד מאיתנו משתוקק לחוות בטחון, תחושת עוגן, מישהו לסמוך עליו, יציבות, קרבה, ודאות, המשכיות הישענות ויחד עם זאת רובינו כמהים גם לאירוטיקה, לחופש להתנסויות חדשות, להרפתקה, לגעת בבלתי מוכר, ובבלתי נודע, להתחדשות להתלהבות.

לשתי המערכות הללו מטרות שונות באבולוציה של נפש האדם: באהבה אינטימית אנו מחפשים נמל לעגון בו, את הבית את המוכר, מחפשים אישור והגנה למי שאנחנו. בתשוקה אנו מחפשים אחר החלקים הלא מוכרים של עצמנו, החלקים שלעיתים אינם חלק מן האני הקונסנסואלי שלנו. אחר משהו שנמצא מעבר לעצמנו, מחוץ לגבולות ההכרה העצמית.

אם אהבה אינטימית היא בית, התשוקה היא רוח פרצים שפולשת דרך החלונות ומנערת את היציב.

"תשוקה היא החומר המתדלק את המנוע של היצירה, היא האש שמבעירה בנו את הדחף לחיות את מי שאנחנו באמת" (וולש)

הלן פישר, אנתרופולוגית שכתבה את הספר "המין הראשון", וחקרה את ההבדלים בין המינים, מצאה ששני מרכיבים אלו, אהבה שבהתקשרות, ואהבה אירוטית – נמצאים במקומות שונים במוח. שה"תכנות" של המוח להתחברות רגשית – מה שנוגע להתקשרות וחיפוש בטחון ויציבות (attachment) אינו מחובר לתכנות של המוח למשיכה (attraction) אטרקטיביות כלפי המין השני, המלווה בהשתוקקות והתרגשות. ואף לא לתאווה מינית (desire, lust).

אסתר פרל, חוקרת את הנושא מזה שנים ופרסמה את הגיגיה בספרה "אינטליגנציה אירוטית", באנגלית:  Mating in captivity – reconciling the erotic + the domestic. היא טוענת שאהבה ביחסי נישואים, ותשוקה, פועלים על צרכים מנוגדים. "האהבה שואפת לקרבה, אבל התשוקה זקוקה למרחב" (פרל 2007). "האהבה נהנית לדעת עליך הכל: התשוקה זקוקה למיסתורין, האהבה אוהבת לצמצם את המרחק ביני ובינך, בעוד התשוקה שואבת מן המרחק אנרגיה. האינטימיות צומחת באמצעות חזרתיות ופמיליאריות, האירוטיקה מתכהה על ידי החזרתיות. היא משגשגת על המסתורי, החדש והלא צפוי. האהבה רוצה לדעת שיש לה, התשוקה רוצה לרצות. התשוקה מתעניינת פחות במה  שכבר היתה בו ויותר לאן היא יכולה להגיע.

לעיתים כשזוגות מתמקמים בנוחיות האהבה, הם חדלים ללבות את אש התשוקה. הם שוכחים שאש זקוקה לאוויר." (פרל עמ' 57) ומה שיוצר אינטימיות לא תמיד יוצר סקס טוב.

ככל שמתהדק הקשר הזוגי ומתעמקים יחסי התלות ההדדית וככל שבן הזוג  הופך ליותר ויותר חשוב ומשמעותי, כך גובר הרצון להחזיק בו, לשלוט ברגשותיו, ובכך להצר את צעדיו. מיטשל סובר שקשה לנו התלות במי שאיננו שולטים ברגשותיו, לכן אנו יוצרים את האשליה ששליטה כזו והיציבות שהיא מביאה, הן אפשריות (עמ' 13).

פרויד סבר שהמצב שהיה עלול להפריע יותר מכל מצב אחר לאונות מליאה, לתשוקה מלאה, הוא האהבה עצמה. המטופלים של פרויד יכלו לאהוב, והיו יכולים לחשוק אך לא הצליחו לחוות בו זמנית אהבה ותשוקה לאותו אדם. "במקום שהם אוהבים, אינם חושקים" העיר פרויד, ובמקום שהם חושקים, אינם יכולים לאהוב". (מיטשל עמ' 37).

איך בכל זאת נמצא את האינטגרציה בין שני צרכים כל כך חיוניים לאדם, זו שאלה שמעסיקה אותנו כגברים ונשים, וכפסיכותרפיסטים העובדים עם זוגות.

אני מנסה כאן לגייס את הכוח של מיינדפולנס לשם יצירת אותה אינטגרציה, כדי להתיך את הפער הזה ולשחרר את הניגודיות.

מיינדפולנס

על פי הבודהיזם, Right mindfulness הוא אחד משמונה הצעדים בדרך לשחרור האדם מן הסבל אל ההארה. זהו גורם מנטלי שמאפשר לנו לזכור ולכוון את תשומת הלב שלנו על מה שמועיל ומהנה.

מיינדפולנס חשוב מאד למדיטציה, כי באמצעותו אנחנו יכולים לכוון את מלוא תשומת הלב, למה שעוזר לריכוז עמוק, למשל לנשימה, או לנושא מרכזי כמו: "אהבה וחמלה".(Chodron 1990). הוא גם התרגול של עקרון נוסף והוא "להיות ברגע". להיות מכוון עם מלוא תשומת הלב שלנו למה שקורה כאן ועכשיו בתוכנו וסביבתנו בהתנסות הנוכחת, באופן בלתי שיפוטי וללא פרשנות. תרגול כזה עוזר למוח להיות צלול וקשוב.

דרך התרגול של מיינדפולנס אנו מגיעים לבהירות ולהיווכחות ש:

• כל דבר כל הזמן משתנה, זהו עיקרון האימפרמננט על פי המסורת הבודהיסטית. אנו מצויים כל הזמן בתוך זרם תודעה. בזרם התודעה מחשבה רודפת מחשבה.  אדם צריך להבין איך התודעה שלו עובדת, להיות מודע לזרם התודעה. אם אני רואה איך המחשבות שלי זזות, ובכל שנייה משתנות, אז אני מבין שהכל ארעי.

• מה שאנחנו רואים, אינו קיים במציאות, אלא הוא ההשלכה שלנו על התופעה. זהו עיקרון הריקות. האדם יוצר את המציאות שנתפסת אצלו כאמת. במדיטציה, אנחנו מתבוננים בריקות כדי להשתחרר מן ההרגשה שמה שאנחנו חווים זו האמת. שהסבל באמת קיים, שהתכונות של השני באמת קיימות. זה הפוך מן התפיסה שלדברים יש קיום אינהרנטי. הבערות ignorance בבודהיזם הוא אי היכולת לראות דברים כפי שהם (we do not see things as they are, we see them as we are)

• מקור הסבל בעולם, על פי הבודהיזם הוא בהשתוקקות ((craving  שיהיה לנו מה שאין לנו (כסף, תואר, אשה, יופי…) ובהשתוקקות להיפטר ממה שיש לנו ומכביד עלינו (אשה, מחלה, עיסוק, מראה חיצוני…) זהו עיקרון הנון-אטצ'מנט

טוב להתרגל למציאות שזוהי אשליה, ולהשתחרר מן ההיצמדות לכך. כאשר אנחנו יודעים שדבר לא יהיה לנצח, אנחנו יותר מוקירים אותו, נהנים ממנו, ומאפשרים לדבר חדש לבוא אחריו. הרהור על אימפרמננט מפחית היצמדות.

שלושה עקרונות אלו מתכתבים עם שלושה מצבים מוכרים ביחסים זוגיים בלתי מספקים:

מצב א' – האופן המקובע בו כל אחד רואה את עצמו:

למשל:

"אני לא שווה, אני משעממת, הוא לא רואה אותי, אני שקופה בשבילו, רק מה שמעניין אותו זה החברים ואולי גם החברות שלו, אני בודד, היא לא מעריכה מה שאני עושה בשבילה, אני מטפל בילדים והיא  מתלוננת שאני לא חברותי ושלא התפתחתי בחיים ושאני לא כיפי, אני קורבן שלה.

במהלך הטיפול הזוגי, כל אחד מבני הזוג מוזמן להתעמק בהתבוננות בזרם התודעה שלו, שעה שהוא מעלה איזו תחושה בכלל או שקשורה בבן זוגו בפרט. הוא מתבקש להשתחרר מן ההאשמה העצמית המקובעת וההשלכתיות על בן הזוג, להתבונן בתוכו ולזהות: מה הוא חש בהקשר של אותה תחושה – בגוף, מה רגשותיו, מה מחשבותיו מה התנהגותו, ומה הוא חווה מן הסביבה. ככל שמשתחררים מן ההשלכתיות ומתבוננים בזרם התודעה הזורם כמו נהר, צפות תחושות, מחשבות ורגשות שלא היו שם בתחילה, צפים פחדים, צפות פנטזיות ודמיונות, צפות רגשות וכמיהות, ורציות חדשות. (עיקרון האימפרמננט – הכל משתנה כל הזמן)

מצב ב' – האופן המקובע בד"כ שבו כל אחד מבני הזוג רואה את השני והוא באמת מאמין שזו האמת. שהיא: קרה,  אגוצנטרית, נצלנית, או הוא: דוחה, מתנשא, אכזרי, לא יוצלח.

המטפל מזמין כל אחד מהם להפנות את הקשב פנימה, ולהתבונן בעצמו ולשאול: מאיזה עיניים אני מסתכל על השני? מה בי צריך לראות את השני כך? עם הזמן כל אחד ייווכח שראה שהיא קרה, כי, למשל: אף פעם לא חשב שמגיעה לו חמימות, או חשב שהיא אגוצנטרית –  כי תמיד נשים, כמו אמא שלו השתמשו בו לצרכיהן, והיא נצלנית כי תמיד הרגיש שהוא צריך לתת יותר מידי ולבסוף חש מקופח. והיא "ראתה" שהוא דוחה אותה ומתנשא מן המקום שאף פעם לא הרגישה חשובה מספיק כדי שירצו אותה, וראתה שהוא לא יוצלח מן המקום שהיתה צריכה מישהו שהיא תתגאה בו כדי לקבל הכרה ומעמד חברתי. הבנה זו מבוססת על ההבנה שמה שאנו רואים במציאות אינו אלא ההשלכה שלנו, וקרוב לודאי שמישהו אחר היה רואה בבני זוגנו דברים אחרים לגמרי (עיקרון הריקות)

מצב ג' –תלות יתר – כשאנו מגדירים את עצמנו ואושרנו באמצעות השני: 'ציפיתי שתהייה לי… ואתה לא ממלא את ציפיותיי'. זוהי היצמדות למשהו שאיננו. "אם רק לא היית מפסיד את המשרה, הכל היה בסדר, אם רק לא היית משמינה, הייתי מאושר…"

אלו מצבים המתארים היצמדות למשהו שמגדיר את האושר שלי.

זה מצב שכיח, שבתחילת היחסים אנחנו מוצאים את בן הזוג נעים ומושך בגלל שראינו בו, או השלכנו עליו תכונות מסוימות שהיו רצויות לנו. רגש נעים זה יוביל להרגשה ש"אני רוצה את זה לתמיד", רוצה שהוא יהיה שלי, שלא יעזוב אותי, שיהיה חלק ממני. זוהי היצמדות . בד"כ בן הזוג יעשה מאמץ להגביר את האטרקטיביות על ידי חיזוק אותן תכונות שמצאו חן בעיני השני ולזמן מה הוא מופיע כמקור אושר בשבילי. כל עוד הוא ממשיך למלא את הייעוד שנבחר עבורו, זה מספק, אולם כאשר מתגלים בו חלקי אישיות אחרים, קושי לעמוד ב"הבטחה", או צרכים משלו – נוצרת אצל הנצמד תחושת אכזבה, תחושה שרימו אותי וייאוש. (עיקרון שחרור מהיצמדות)

התרופה לזה היא הפניית המיינדפולנס  לחוויית ההיצמדות עצמה. להתבונן בה, לחוש אותה כרגש חולף,  לא לנסות לדכא אותה ואף לא להשיג אותה מייד. כמו במדיטציה שאנו יכולים להתבונן בכאב או באי נוחות גופנית, או רגש כעס שעולה, אבל לא נצמדים אליו ולא מופעלים על ידו – אלא מתבוננים בו מתוך ריחוק וכך מאפשרים לו להתפוגג כמו ענן. בעבודה הטיפולית יועבר הקשב המופנה בד"כ אל בת הזוג, חזרה אל עצמו כדי לקחת אחריות על ההיצמדות, להכיר את מקורותיה, להבין שהוא אינו יכול באמת להחזיק בה, לראות את האופן בו ההיצמדות מהווה מחסום ליחסים, ולשחרר את בת הזוג להיות עצמה כדי שתוכל לרצות את היחסים ממקום אוטונומי.

הכוחות החיוניים, הארוטיים, כוחות החיות וההתחדשות של הזוגיות,יכולים לפרוץ, כאשר בני הזוג משתחררים מן ההיצמדות ההדדית ונוכחים זה מול זה באופן שמתחדש מרגע לרגע.

עבודה ממוקדת עם מיינדפולנס

כולנו צריכים גם יחסים בטוחים, ויציבים וגם התרגשות ואירוטיקה. אבל חלק מאיתנו הרבה יותר צמודים לצורך בביטחון והגנה וחלק הרבה יותר עסוקים בדחף למרחב וחופש.

אנשים שיותר מרוכזים בצרכי הביטחון שלהם מתחלקים לשני סוגים – הסוג הראשון הם אלו שבילדותם התנסו בחוויה שאם הם עוזבים והולכים לדרכם, הם מאבדים את ההורה. אלו אומרים לעצמם שכדי לא לאבד את הבטוח אני אאבד חלק מעצמי. אני אוותר על חירותי כדי לשמור את הביטחון שההורה מייצג. (אסתר פרל 2012)

הם לא למדו לאהוב באופן שמאפשר לחבר שמחה חופש וסקרנות ביחד עם אהבה ונאמנות. הם למדו שאינם יכולים גם להיות עם עצמם וגם להיות עם האחר בעת ובעונה אחת.

בטיפול איתם נשתמש במיינדפולנס בשלב ראשון כדי לבוא במגע עם פחדי ההיעזבות והנטישה, אך מוכרח להיות שלב שני, בו הם באים במגע עם עצמם. עם הכמיהות, הפנטזיות, השעשוע, והארוס.

הסוג השני, הם אלו שמרגישים שאם הם קמים ועוזבים לדרכם, הם פוגעים באופן נורא בהורה הם עסוקים יותר עם 'לא לפגוע באחר', מאשר בלספק את עצמם.  אהבה ותשוקה רוצות בד"כ להיות ביחסים הדדיים. אבל אצל אנשים אלה יש יותר מידי אחריות ודאגה לשני, ואז אם כל תשומת הלב שלי מופנית אליך, אינני יכולה להרפות מזה  כדי ללכת פנימה לתוך עצמי ולהיות ערה לכמיהות שלי, לעונג, לשמחה, לגילויים.

בשני הסוגים הללו, לא מספיק בטיפול קונבנציונלי שעובד עם הפחדים והחסכים, צריך גם לעורר את האהבה עד שתחפץ כלשון שיר השירים.

הסוג השלישי הם אלו שעוזבים ואינם מסתכלים אחורנית, אולי כי אין לאן לחזור או כי אם יסתכלו אחורנית – לא יוכלו להתמסר לעצמם ולהתקדם. אדם מסוג זה דואג בעיקר לעצמו, לחיפושיו, להצלחותיו ועינוגיו, אבל אין לו יציבות בחיים, הוא מתענג, אבל הוא בודד . איש כזה נמנע מלהתמזג עם השני מן הפחד שלא יוכל להשתחרר ולהיות שוב הוא.

ביחסים תמיד יש אחד שפוחד להפסיד את האחר ואחד שפוחד להפסיד את עצמו. הסוג הזה, יתקשה להתמסר ליחסים קבועים ויציבים, או לאינטימיות הזוגית, פן ייבלע ויאבד את עצמו.

בטיפול, מיינדפולנס מרכז את הקשב בשלב הראשון, על שחרור הפחדים, ובשלב שני, על העמקת ההכלה וההטמעה של השני בתוכו כדי שיוכל להתמסר להתמזגות רגשית ומינית.

סיכום – אסתר פרל מציינת שהחיבור בין שניהם מצרף נדיבות, ודאגה לעצמי (אגואיזם), אי אפשר שתהיה אירוטיקה בפרט בסקס ללא רגעים מינימליים של selfishness אנוכיות. צריך להרגיש שזה בסדר, לזוז מן המיקוד בשני ולהיות לגמרי עבור עצמך, וזו עמדה דואלית בין נתינה להתרכזות בעצמי. אנו מוכרחים להרגיש שאנו יכולים להתרכז בעצמנו מבלי לחשוש להפסיד את השני ולהתרכז בשני מבלי להרגיש שאנו מפסידים את עצמנו.

בתרגול מדיטציה של מיינדפולנס, אנחנו נותנים הנחייה להפנות את תשומת הלב, לנשימה ולגוף… לרגשות… למחשבות וזרם התודעה…. לסביבה ולכל המרחב שסביבי…. עצם התרגול בונה בתוכנו את היכולת להיות בעת ובעונה גם בפנים וגם בחוץ, גם עם עצמי וגם עם הזולת, גם עם השקט וגם עם הסערה.

.

אלו רגעים של אחדות בלי היצמדות. כדברי החכם ההודי שנשאל האם יש אהבת אמת בין גבר לאשה – ענה: 'כן, לא הוא ולא היא'. כלומר כשכל אחד מהם היה יכול להתפשט מן האני הצריך אל האני ההווה.  

יום יום וליל כל הזמן,  בנתיב אחד – 
לא מסומן. 
יום יום וליל – כל הזמן , יחד ולבד 
לך לעצמי נאמן. 

אט לאט , נגלה מעט 
מי אני – מי את 
ואולי אולי נלמד – 
לוותר  ולתת יותר 
עד שתיותר , רק אהבתנו. 

ברית עולם – מתי כספי

מקורות:

הלן פישר (2004) המין הראשון. הוצאת אריה ניר: תל אביב

סטיבן א' מיטשל (2009) האם יכולה אהבה להתמיד? הוצאת תולעת ספרים

אסתר פרל (2007) "אינטליגנציה אירוטית".

אסתר פרל – הרצאה במסגרת כנס  Couple Conference קליפורניה 2012

Thubten Chodron (1990) Taming the Monkey Mind. Tynron Press