מאהב צעיר הוא בעצם פמיניזם חדש
לקראת סרט על "קוגריות", כפי שנקראות בארה"ב נשים מבוגרות שיוצאות עם צעירים, פסיכותרפיסטית מסבירה מה הצעירים מוצאים בהן, מה הן מוצאות בצעירים – ומה לזה ולשחרור האשה
כתבה לקראת הסרט "נשים בשלות וגברים צעירים" ערוץ 10
23.1.2010
ד"ר שרה איוניר, פסיכותרפיסטית אישית וזוגית.
באחד מביקורי בהודו, התגלגלה שיחה ביני לבין גבר צעיר, בחנות ספרים ומזכרות בבית מלון בבומביי. שוחחנו על קרישנה ושיווה כפי שתכונותיהם מגולמות בפסלוני האלים. התבוננו בקרבות מוגוליים וציורים אירוטיים על גילופי שנהב. לפני שנפרדנו, פנה אלי הגבר הצעיר, כשהוא מבוייש ומאד נימוסי ואמר – אני מאד מתנצל על השאלה הנועזת שלי, האם היית מוכנה להיות המורה, מדריכה שלי? שאלתי אותו למה הוא מבקש אותי, והוא ענה שלגברים צעירים בהודו אין הכוונה איך להיות גבר ואיך להיות עם אשה, ו"אני מרגיש שאת אשה בוגרת, מנוסה, את אמא ויש לי הרבה מה ללמוד ממך". הודיתי לו על המחמאה, אמרתי שלא אוכל לקבל את המשימה, ואיחלתי לו בחום שיימצא את ההדרכה לה הוא ראוי. נזכרתי בסיפור כשחשבתי על נקודת המבט של הגבר הצעיר, ביחסיו עם אשה המבוגרת ממנו, לעיתים ב – עשר עשרים שנה ויותר. בניגוד לתפיסה שהאשה המבוגרת, "צדה או טורפת" את העלם הצעיר, כמו קוגרית", הנקראת על שמן של נקבות הפומה הידועות בכישרון הצייד שלהן, הרי ברבים מן המקרים אותם פגשתי בקליניקה או בחיים, הגבר הצעיר, חיזר ארוכות ובלהט, כדי לעורר את תשומת ליבה של האשה. ברוב המקרים בבסיס תשוקתו, היתה הצפייה להרגשת בטחון ורוגע, שנשים בגילו לעיתים מתקשות לתת. אמונה שהאשה המנוסה תדריך אותו ותגלה עבורו את הסודות הכמוסים של נשיות, שלא תהיינה לה תביעות מעשיות ממנו, וכך לא יעמיד עצמו במבחנים וכישלונות. ברבים מן המקרים המתפתחים ליחסי אהבה מתמשכים, המרכיב המיני אינו בהכרח החלק העיקרי אלא משיכה לכוח נשי מוביל שייתן משמעות לחייו הצעירים.
מנקודת מבטה של האשה, התופעה הזאת הינה חלק מתופעה נרחבת של טשטוש ההבדלים בין נשים לגברים, וקיומן של הזדמנויות שוות יותר לשני המינים. היום כשגם נשים יכולות להרוויח בגדול, לנהל חברות ענק, לקבל פרסי נובל למדע, ולקבל התקפי לב כמו גברים, הן יכולות גם לפרוץ את הקודים החברתיים הנוקשים של מוסר כפול. נשים חשות עצמן חופשיות לא רק להיבחר, אלא גם לבחור, ולהכיר במשיכה לגבר צעיר ופוטנטי, כלגיטימית. זה ביטוי לרשות שנשים לוקחות לעצמן ללכת אחרי ליבן, בביטחון שמגיע להן.
ברוב המצבים, אשה מעל גיל חמישים, המעורבת ביחסים עם בני 30 – 40, תהייה לאחר נישואים ארוכים, בין שהתקיימו גירושין או שעדיין נשואה. לרוב זה יתחיל בנסיבות רומנטיות. בשונה מחיפוש בן זוג בשידוך מכרים משותפים או דרך האינטרנט, שם בד"כ מישהי תחפש אדם קרוב לגילה, רוב היחסים מסוג זה יתחילו באופן ספונטני, והם טובים כמו כל דבר שפתאום קורה, בלי שהתכוונת. יש בו יופי, ואיזו תחושה שזו מתנה משמיים. הפתאומיות וחוסר ההתכוונות, לעיתים קרובות נותנת הרגשה ש"אנו נשמות תאומות" ש"בוודאי נועדנו זו לזה וסוף סוף נפגשנו". האהבה היא אמנם עיוורת, ובשלב ההתאהבות אינה נעצרת בהפרשי הגיל. הקשיים הכרוכים בפערי הגיל יצופו רק מאוחר יותר.
מחקרים רבים מראים כי נשים בשנות החמישים לחייהן נהנות מתחושה רבה של שגשוג כללי, לעומת כל שלב קודם בחייהן. המחקרים גם מאשרים שנשים בגיל זה נוטות פחות לדיכאון קליני לעומת נשים צעירות יותר.
אשה בזמן זה של חייה, משתחררת מהיותה אובייקט מיני, או אובייקט הולדה, תפקידים שהיו חיוניים לבחירת בן-זוג ולבניית משפחה. האנרגיה המינית עכשיו פנויה לעצמה, ולעונג. כל מה שצברה בחייה – חכמה, ניסיון, הצדדים הנשיים והגבריים שבתוכה, מתלכדים ויוצרים תחושת בטחון עצמי, רוגע ושלימות. אם שנות הארבעים מסמלות את "הזדקנות הנעורים" (גייל שיהי, גיל המעבר של האשה) הרי ששנות החמישים פותחות בנעורי "הבגרות השניה". נפתח שער למגרש משחקים חדש, שאשה נכנסת אליו מליאת כוח ופניות ממשימות קודמות.
בגיל זה, כשקרבים לחצי השני של החיים, אשה מוכנה לשבור קונבנציות חברתיות. אחרי שנים רבות של התפשרויות לטובת המשפחה, היא כמהה לגעת במרכז האוטנטי שלה, וללכת אחרי ליבה גם כשזה יכאיב, "יתנפץ לה בפרצוף" כפי שמבטיחים מכריה. היא מוכנה לקחת הרבה סיכונים עבור משהו שהיא חווה כמו חובה לעצמה. אדרבא, לעיתים היא נהנית מלצפצף על העולם המהוגן. זה כיף עבורה "לצאת נגד" – נגד מוסכמות חברתיות, נגד דרישות, ואפילו נגד ההיגיון, לפרוץ גבולות, להעיז להיות אמיצה, ללכת עם החשק, לא להסתכל תמיד קדימה, לחיות הווה שמודע לאיכותו. רבות נהנות להיות שערורתיות, לא עושות חשבון לאף אחד, מכירות באחריות שלהן לחייהן, ולכן אינן צריכות עוד אבא גדול.
המעבר לחצי השני של החיים, מפגיש את האדם עם המוות, ועם חשבון הנפש של חייו. יחסים ארוכים או קצרים ככל שיהיו עם הגבר הצעיר, עשויים להוות פגישה של האשה עם ה"עצמי שלא נחיה" (The unlived self). לעיתים נישואים ארוכים או רווקות ארוכה, וחיים עמוסי תפקידים ודאגות, מקפיאים הרבה חלקים מן האישיות, תהליך שהוא צפוי וטבעי עד גבול מסויים, ועוזר להסתגלות זוגית או חברתית. הרומן הצעיר, עשוי לפרוץ את התפקידים והמסכות המוכרים, ולפתוח שער לאהבה, לגילוי עצמי, לסגנון חיים, לחלקים באישיותה שלא ניתן להם מקום ורשות להתקיים. הגבר הצעיר מעורר בה געגועים לאחרת שבתוכה, לחלקים פנימיים שאינם בקונצנזוס. היא משתקפת בעיניו באופן שונה מן ההשתקפות שלה בעיני בני גילה, ובוודאי בעיני בעלה או בני משפחתה, וכך היא יודעת את החלקים המושתקים. לעיתים דווקא חוסר ההיגיון שביחסים אלו, הטווח הקצר של הימשכותם, הבידוד החברתי שלעיתים הם כופים על בני הזוג – מחזקים את התחושה שהכל מותר והכל אפשרי ו"אם לא עכשיו – אימתי".
במישור הפסיכופיזיולוגי מתגלים פערים ההולכים ומתחזקים אחרי גיל חמישים, בין גברים לנשים בני אותו גיל. נשים רבות בגילאי 50- 70 , חשות עצמן ומתפקדות פיזית נפשית ורוחנית, בחיוניות, הרמוניה אישית, ומרץ. ההתפנות מגידול ילדים וחובות בית, משחררת את ה "סטמינה" לתשוקות חדשות, בכיוונים שנחשבו גבריים – יוזמות עסקיות, מסעות, אהבה ותשוקה מינית. בשנים האחרונות רבים המחקרים על "גיל הבלות" של גברים, השינויים הפיזיולוגיים משפיעים חזק על מצב הרוח. ירידה בהורמון הגברי – הטסטוסטרון, הפחתה או הפסקה בפעילות תעסוקתית וחוסר מיומנויות לפעילויות חברתיות ותחליפיות – כל אלו קשורים בתופעה נרחבת של התדרדרות גופנית מואצת, דיכאון, ירידה באנרגיות ובשאיפות, ומשיכה לתלות ולפסיביות. בעוד שגברים בגיל זה, מחפשים נוחיות, בית מסודר, קרבה זוגית חזקה ומישהי שתטפל ותנהיג את החיים, הנשים רוצות לברוח ממסגרת זו, רוצות מישהו שיאתגר את הסקרנות שלהן, שיעורר את המקומות הצעירים הרדומים, שיענה לקולות המיניות והדמיון. נשים שהיו מאד "חמלתיות וסובלניות" לקשיים מיניים של בני זוגם לנישואים, ולעיתים קרובות אף לקחו על עצמן את האשמה או לפחות את האחריות לקשיי התפקוד המיני של הגבר, מגלות מחדש את המיניות הצעירה שלהן דרך הגבר הצעיר, כפי שמעולם לו חוו קודם לכן.
מנקודת מבטה, האשה הבוגרת ביחסים עם גבר צעיר, מנצחת את הגיל ומנציחה, לפחות לזמן מה את הנעורים. היא רואה עצמה נשקפת דרך עיניו כנסיכת חלומותיו ולכן נתפסת בעיני עצמה כחסרת גיל. היחסים יכולים להיות מאושרים מאד ולהתאפיין בקשר הדוק ובתלות חזקה מאד ומספקת. הם מרגישים שני חלקים של שלם אחד. כך זה יכול להימשך למשך 10 עד 15 שנים. אלו יחסים שמקשים מאד להתבגר בהם. שלא כיחסים של בני זוג בני אותו גיל, המתבגרים יחד, ונהנים מן ההתבגרות המשותפת במהלכה הם יכולים לתמוך אחד בהתבגרות של השני. ביחסים אלו, התבגרות היא מלכודת. הוא נבחר כיון שהוא צעיר ורענן, וכיון שהוא זקוק לה, לכן קרוב לודאי שכל ביטוי של עצמאות מחשבתית ומעשית מצידו תיחווה על ידה כביטול הברית וכאיום. היא נבחרה כיון שהיתה כולה סביבו, כרוכה ומתמסרת ולעיתים קרובות מבטלת מאישיותה כדי להמשיך להחזיק בו. אינה יכולה להרשות לעצמה עצמאות ונפרדות האופיינית לנשים באמצע החיים, כיון שהיא בוגדת בתפקידה המתמסר /מגדל, ומשאירה את הבמה, כלומר אותו לידיים של אשה אחרת העלולה לכבוש אותו.
נושא הגיל, נשאר כמוטו מרכזי ביחסים כאלה. הם והסביבה עסוקים בכך, בגלוי או בליבם. כשהם מאוהבים הם מבטלים את חשיבות הנושא, הם מרגישים שהאהבה צריכה לנצח את כל הדעות הקדומות ואת כל אותות הזמן, לכן תהיה התעסקות גדולה באהבה ובשמירתה. זה אמנם מועיל בשנים הראשונות ומשמר ריגוש ועניין הדדיים, אך במהלך הזמן, ההתעסקות בשמירת האהבה הרומנטית מן האגדות, מתחילה לעייף ולחסום התפתחויות אחרות וכנות אישית. כל חיפוש אחר חרות וביטוי אישיים, נתפס כסיום האהבה והתחלת הקץ. לכן כאשר האהבה באופן טבעי נרגעת, מתחיל להיווצר לחץ ואיתו רגשות של קנאה והאשמה מצד אחד, ותלונות על שתלטנות והצרת צעדים מן הצד השני. היכולת המשותפת להכיר בערכם של היחסים, עבור שניהם, גם כאשר הם מסתיימים, עשויה להיות כוח של חיות ומשמעות להמשך חייהם.