להוציא את המלאך מבפנים

להוציא את המלאך מבפנים – הנחיה כליווי במסע לגילוי המשאבים החבויים של האדם*מאת: ד"ר שרה איוניר** *פורסם ב"מנחה למנחה" מס' 6, פברואר 1994משרד החינוך התרבות והספורט, המחלקה לחינוך מבוגרים, ירושלים חלקים מן המאמר הוצגו בכנס הארצי של העובדים הסוציאליים, 1993.חלקים מן המאמר הוצגו ביום עיון למפקחים בתחום הנחיית הורים.הערה: במאמר מובאים קטעים מתוך שיחות טיפוליות. כל השמות והפרטים המזהים בקטעים אלה שונו כדי לשמור על פרטיות וסודיות.
לפני שנים רבות ישב נער יחף על חומה ברומא, והתבונן באיש שעמד למטה מול סלע שיש ענק.  "הי, אדון", הוא צעק, "למה אתה מכה בפטיש על הסלע?" והאיש, מיכלאנג'לו, הביט בו וענה: "יש מלאך בתוך הסלע, ואני עוזר לו לצאת החוצה". הקדמהמימוש מלא וייחודי של האדם את עצמו הוא אחת המטרות המשותפות לכל הדיסציפלינות העוסקות בשיפור תפקודיו ובריאותו הנפשית של האדם. יכולתו להשתמש במרכיבים השונים של אישיותו באופן מלא והרמוני, משמעותה: גדילה לממדים הפוטנציאליים שלו. במאמר זה בחרתי לדון ולהדגים מתוך חומר קליני, עבודה עם שלושה מן המרכיבים המרכזיים המשפיעים על תהליך מימוש הפוטנציאל של האדם, ואלו הם:1  התפתחות "האני המודע", שעליו ייבנו שני המרכיבים הבאים:2  טיפוח המודעות לקשת התחושות והרגשות והחדרת "רגעי ריגוש" לשם הגברת התנסויות רגשיות בחיים.3. גיבוש ועיבוד של ערכי צמיחה ("ערכי הוויה" לפי א' מאסלו), והפיכתם למרכיב אורגני בתפקוד הספונטני של האדם. מבואהמונח "הנחיה" במאמר זה מתאר פעולה המכוונת להשפיע על התפתחותו (גדילתו) הנפשית הכללית של המונחה: פעולה כזאת יכולה להתקיים במסגרת הנחיית קבוצות, הדרכת הורים, פסיכותרפיה, ייעוץ או שיקום. נקודת המוצא למאמר זה היא, שלמרות שבכל אחד מן העיסוקים הנ"ל עומדות בפני איש המקצוע משימות המוגדרות מעצם מקצועו, הגישה התיאורטית שלו והמסגרת שבה מתקיימת הפעולה, הרי שהרצון והכוונה לקדם את התפתחותו של המונחה ולשחרר את משאביו האישיים מן הכוח אל הפועל, משותפים לרוב העוסקים במלאכה. אין לי ספק שהגורם הראשון במעלה, המאפשר את ההתפתחות (הגדילה), מצוי באישיותו של המנחה וביחסים שהוא מפתח עם המונחה; אך ביריעה הצרה שאפרוס לפניכם בחרתי להתמקד בצד המעשי של הנושא וברציונל הפילוסופי שלו. 
"לא-מודע נמוך", "לא-מודע גבוה" ו"האני המודע"מרבית התיאוריות הפסיכולוגיות המסורתיות רואות באירועים מעברו של האדם, ובעיקר באירועים הנוגעים ליחסיו עם הדמויות המרכזיות בחייו, גורמים משמעותיים בעיצוב אישיותו, וסיבות עיקריות להתפתחות ליקויים וקשיים נפשיים לאורך החיים. התיאוריות המסורתיות מתייחסות בעיקר למרכיבים הפתולוגיים ואינן מייחסות חשיבות מספקת לקיומו של פוטנציאל גבוה בכל אדם. רוברטו אסאג'יולי, מייסד תורת הפסיכוסינתזה, מציג מודל של אישיות הכולל ממדים של "לא-מודע נמוך" ו"לא-מודע גבוה" – או "תודעה גבוהה". הלא-מודע הנמוך דומה לזה המתואר על ידי פרויד ומייצג בעיקר את העבר הפסיכולוגי האישי – בצורת זיכרונות או טראומות מודחקות – ואת מנגנוני ההסתגלות הלא-מודעים שלו. אסאג'יולי סבר שחקירת הלא-מודע הנמוך (באמצעות פסיכותרפיה, היפנוזה, עיבוד חלומות וכדומה) חיונית עבור האדם כדי להגיע לתובנה עצמית טובה לשם ריפוי מצוקותיו וגיבוש אישיותו, אך איננה מספיקה לפיתוח ההיבט הרוחני שלו (Assagioli, 1965). "הלא-מודע הגבוה" הוא הפוטנציאל, "מאזור זה של הנפש אנו מקבלים את האינטואיציות והשאיפות בתחום האמנות, המוסר החברתי, המדע והפילוסופיה – המנחות אותנו בפעולותינו ההומניטריות ההירואיות.  זה המקור לנטיות נעלות, כגון אהבה ללא תגמול ומחוננות" (Assagioli, 1965.p. 17). א' מאסלו מצא שהערכים והנטיות הללו מהווים עבור האדם "צורכי על" (metaneeds) והחסך בהם מייצר פתולוגיות. הוא טוען שהערכים הללו הם משמעות החיים עבור רוב בני האדם, אך רבים אינם מודעים לכך (Maslow). בספרו על האנטומיה של ההרסנות האנושית (The Anatomy of Human Destructiveness) טוען אריך פרום שנטייה להרסנות היא בבסיסה חיים שלא מוצו.
"האני המודע" – על פי הפסיכוסינתזה – הוא המודעות העצמית הטהורה (ללא רגשות וללא עמדות); הוא המרכז הפנימי השקט, המתנסה והמתבונן בכל רגע ורגע בעולם סביבנו ובחלקים הפנימיים הלא-מודעים, ומעביר אותם למה שהפסיכוסינתזה מכנה בשם: "שדה התודעה". שדה התודעה הוא המציאות היומיומית שלנו, החלק שאנו מודעים לו באופן ישיר, הנחווה כזרימה של תחושות, מחשבות, רגשות, תשוקות ודחפים שאותם אנו מסוגלים לחוות ולנתח וכלפיהם אנו יכולים לנקוט עמדה. האני המודע ושדה התודעה הם מה שאנו חווים כ"העצמי האמיתי" שלנו. האני המודע הוא החוליה המקשרת בין שדה התודעה לבין הפוטנציאל הרדום העומד לרשות האדם (Hardy 1987).
מרבית בני האדם אינם מטריחים את עצמם להתבונן בתשומת לב בעצמם, ולנקוט עמדה והחלטה מודעת לגבי מה שלפניהם, אלא נסחפים על ידי זרם מחשבות, רגשות, לחצים סביבתיים ואילוצי מציאות. ואולם כל אדם יכול להגיע לשחרור ולמימוש הכוחות מתוך הלא-מודע הגבוה, וזאת באמצעות עבודה ותרגול המתנהלים בשני תהליכים מקבילים: א. הגברת המודעות, באופן מכוון, ללא-מודע הגבוה שלנו, כדי לקלוט את כוחות היצירה, האמת, האהבה והיופי המצויים בתוכנו תמיד. ככל שאנו מאומנים להתבונן בהם ולהבחין בהם, הם הופכים למרכיב אקטיבי בחיים המגביר את הנאותינו ומשפיע על רצונותינו והחלטותינו. הגברת המודעות קשורה ביכולתנו להתבוננות פנימית (שמשמעותה – תרגול ה"אני המודע"), ולהגברת הריכוז במצב או באובייקט נתון. בעקבות זאת נוכל להיות קשובים לרצון המודע שלנו (השונה מדחף או מחשק אימפולסיבי).ב. טיפוח ערכי הוויה (being values).הפרקים הבאים ידונו בתהליכים אלה.
התבוננות פנימית, ריכוז ותודעה ערה"התרכז בלבך, היכנס לתוכו, לך פנימה ולעומק ורחוק ככל שתוכל. אסוף את כל מיתרי התודעה המתפזרים, גולל אותם וצלול אתם מטה. אש בוערת שם, בשלווה העמוקה של הלב. זוהי האלוהות שבך – היישות האמיתית שלך. שמע את קולה, לך בעקבות ציווייה". (The Mother). בדרך כלל התודעה שלנו (consciousness), או במונחי יום יום – המוח שלנו, עמוסה בקולות וברחשים: מחשבות ודאגות, דחפים וזיכרונות, מצוקות ורגשות מתרוצצים ולוחצים. אפילו בלילה, בחלומות, המוח שלנו דואג וחושב על יום המחר או על האתמול. כמו צומת דרכים עמוס במכוניות; הן נתקלות זו בזו, והתנועה כולה מתקשה לזרום. התבוננות פנימית – הוא מצב השואף להשקיט את המחשבות ולהגיע לשקט ללא תוכן ספציפי אלא מעין עין פנימית המתבוננת מתוך שוויון נפש, תוך הסתכלות מרוחקת על התכנים החולפים במוחנו, מבלי להזדהות אתם או להגיב להם. במצב כזה מוגברת העירנות שלנו לעצמנו ואנו רגישים יותר כלפי סביבותינו: אנו נהנים יותר ממוסיקה, מריחות ומיפי הטבע כמו שהם מסוגלים לחוש אמפטיה והבנה לזולתנו. מתוך מצב כזה גם צפות ומגיעות אלינו האינטואיציות (intuition – במובן של התגלות, הבנה מידית או הוראה פנימית). זהו מצב של נוכחות שלמה בהווה, מרגע לרגע, ללא רצון והכוונה. קשה מאד להגיע למצב של מוח שקט; אם תנסו לשבת בשקט ללא מעשה, תגלו שתוך מספר שניות, ללא כל שליטה שלכם, שוב המוח שלכם מוצף והמחשבות דוהרות. לפיכך, יש צורך להרבות בתרגול של השקטת המחשבות ומיקוד הקשב הפנימי. ריכוז – הוא מיקוד הקשב לעבר גורם ספציפי. אנו יכולים למקד את הקשב לעבר עצמנו: תחושותינו, רגשותינו או מחשבותינו, או לעבר אובייקט חיצוני. ריכוז הוא הפניית מלוא תשומת הלב לאובייקט או לעניין אחד, והתנתקות זמנית מעניינים אחרים המושכים את תשומת לבנו. "ריכוז" הוא פעולה רצונית וחיונית להשגת כל מטרה בחיים: רכישת ידע, הבנת תופעות לימוד, מיומנויות או תקשורת בין-אישית.התבוננות פנימית וריכוז, עוזרים לנו להרגיל עצמנו לקלוט ולהגיב לדברים באופן אחר מן האופן שבו אנו מורגלים (הטייס האוטומטי שלנו) – מתוך עירנות ובחירה.
אני נוהגת להתחיל שיחה טיפולית או הדרכה, בתרגיל להשקטת המוח ולהפסקת זרם המחשבות. בדרך-כלל אני מתחילה עם הנחיה לשים לב לנשימה-הטבעית, או לחוש את פעימות הלב. טכניקות אחרות המשמשות אותי לקוחות מתוך הריפוי באמצעות צלילים וקולות (ראה: Campbel,1989). מציאת דרכים למיקוד הקשב רצויה ביותר, משום שמרבית הפונים שלנו מצויים במצב של מתח, כעס או חרדה המתאפיינים בתחושה של הצפה רגשית או שטף מחשבות. חשוב שאדם ימצא מקום שקט בתוך עצמו ומשם יוכל לקלוט דברים חדשים ולהגיב, שהרי כל רגע במפגש הטיפולי הנו אירוע, וראוי למטופל (ולמטפל)  שיהיו במצב של נוכחות וספיגה מלאים.
בדוגמה שלהלן אתאר את ההנחיות, ואת תגובות אחת מהמטופלות במפגש. הקטע מדגים הכנה לקראת שיחה טיפולית. זיוה – אישה צעירה בת 28, גרושה, סובלת מהתפרצויות זעם קשות ותחושה של חוסר ארגון ושליטה בחיים. היא נכנסה לחדרי כרוח סערה: "חרא של בן אדם, שילך לכל הרוחות", אמרה על החבר הנוכחי שלה. הנחיתי אותה, בהסכמתה, לעצום עיניים ולשים לב לנשימה, לקחת שאיפה מלאה ונשיפה מלאה. לאחר- מכן  ביקשתי ממנה לבחור מילה מרגיעה עבורה ולשיר אותה בצלילים שונים לפי רצונה. היא בחרה במילה "שלווה" ושרה אותה – בתחילה בשקט, אך קולה הלך והתחזק והופיעו צלילים גבוהים ונמוכים. גם אני בחרתי מילה ושרתי. לאחר מספר דקות סיימנו וביקשתי אותה, עדיין בעיניים עצומות, לשים לב לתחושות הגוף, לרגשות ולמחשבות. לאחר שפקחה עיניים שיתפה אותי בחוויותיה: "כשנכנסתי, הרגשתי בהתקפה, שהחיים הם אפיזודה טראגית. זה (התרגיל) עשה לי סדר עדיפויות לגבי מה שאני רוצה לדבר אתך. זה עשה לי רקע בהיר יותר למשפטים השחורים, נתן מנוחה מסוימת, נתן להרגיש שאת חלק מן העניין, שיש שיתוף פעולה. כשעשית איתי את הקולות, ושרנו ביחד בשלב הסופי,  הרגשתי שאני מדברת אתך, אני שואלת שאלה ואת עונה לי. הרגשתי שזה מה שיש, זה זה, שזה המצב וצריך ללכת הלאה." רבים מן המטופלים מדווחים על חוויות דומות ואחרות, כתוצאה משימוש בטכניקות אלו: חוויות כגון: שלווה, נוחות גופנית, בהירות במחשבה, הרגשה של התרוממות רוח, התבטאות פיוטית, היזכרות בחלום, רגשות של כאב, בכי ומודעות לאינטימיות. רבים מדווחים על חוויה של יצירתיות, כפי שתיאר זאת גבר בן 38, פיסיקאי במקצועו, אדם מופנם וחרד: "כשביקשת שאמציא מנגינה, חשבתי – האם אבחר משהו מוכר או שאמציא משהו; המצאתי והרגשתי צמרמורת קלה כי הרגשתי רגש שאני מוציא משהו שלי, אז הייתי בצורה מהותית עם עצמי. הצלחתי ליצור משהו וזה לא שיתק אותי לגמרי. העזתי לבטא משהו שלי." מודעות לקשת הרגשות ויצירת רגעי-ריגושבמהלך טיפול זוגי, ישבתי עם בני-הזוג על שטיח בביתי וחשבתי על רעיון להתנסות אקטיבית כדי לעקוף את המחסום והניכור הרגשי שנוצר בין הבעל לאישה. הבעל ישב פגוע, כואב ומכווץ פיסית. ביקשתי מן האישה שתחפש דרך לעזור לו להיפתח. היא אמרה שברור לה מה צריך לעשות, אבל איננה מסוגלת לגעת בו ובכתה. ניסיתי לתמוך בה במגע קל בכתפה, אך היא נרתעה, ישבה נוקשה, מנסה לעצור באיפוק את בכיה.  כך ישבנו מספר שניות, ללא מילים, בתחושה של זרות. פתאום מאי שם הופיע "קופידון", הכלב המשפחתי שלנו. הוא התכרבל ליד גופה, הניח את ראשו על ברכיה, וראיתי אותה מלטפת בחום רב את ראשו וגופו בשתי ידיה כשהוא מתמסר בשלמות. ראיתי שמשהו ניצת בעיניה, רעד של חיות עבר בגופה, היא פרצה בבכי משוחרר, ניגשה לבעלה וחיבקה אותו חזק. דוגמה זו ממחישה כיצד התנסות בחווית החום והרכות אשר נוצרה באופן ספונטני (ואפילו מכלב) שחררה את המחסום ואפשרה לה לבוא במגע עם רגש הרכות והאהבה שבתוכה.אנשים רבים אינם מודעים לחוויות רגשיות, או שהם חווים רגשות כעס בלבד. טוב במסגרת טיפול, הנחיה או הדרכה, לעודד אנשים לעשות פעולות ולהתנסות בחוויות. ההתנסות במה שמעבר למילים דוחף את האדם לחוש מרכיבים בלתי מוכרים באישיותו, ויוצר רגעי ריגוש בחיים ובטיפול. יצירת אירועים מכוונים לשם הפניית העירנות לתחושות ולרגשות, מרחיבה את קשת הרגשות שלנו ומעשירה בכך את יכולתנו ליהנות מדברים מגוונים ולפתח רפרטואר רחב של תגובות בכל מצב. למשל, אדם שנדחה על ידי אחר ומודע רק לכעסו, רפרטואר התגובות עלול להיות מאד מצומצם – הוא ייטה להגיב בתוקפנות או בהימנעות. לעומתו, האדם שמודע לעצמו ורגשותיו מפותחים, כאשר יהיה דחוי יחווה אולי רגשות כאב, צער, עצבות או בדידות. המודעות ל"ניואנסים" של הרגש תאפשר לו לבחור בתגובה הולמת יותר מתוך ריבוי האפשרויות. הדוגמה הבאה תתאר התערבות טיפולית יזומה במהלך טיפול בבעיה של חסך חושי ורגשי בין בני-זוג, אשר יצר פגיעה רצינית באינטימיות: רז וסוזי, בני 40, היו בתחילת הטיפול על סף פירוד, על רקע של ניכור רגשי מתמשך ומעורבות רומנטית של הבעל עם אישה אחרת (אשר נפסקה במהלך הטיפול). באחת הפגישות הזוגיות אמר רן שהוא זוכר רק פעמיים בחיים שראה אותה במצב רגשי: כאשר היא פגשה אותו עם המאהבת, וכאשר נולד בנם הבכור. ואמנם האישה דווחה שהיא למדה, גם בבית הוריה וגם עם בעלה, להרגיש רק מה "שלא יכול להפריע לאף אחד". היא יכולה לשמוח ולהיות סוערת מחוץ לבית אך לא במסגרת המשפחה; כאם היא מתנהגת כדי שיהיה לכולם נוח. הוא אמר שאינו יכול לחיות עם ספינקס. האישה, שמקצועה היה בתחום התקשורת, לא הגיבה באופן רגשי לגירויים מילוליים מצד הבעל אלא התגוננה בפני מה שקלטה כביקורת והאשימה אותו. הבעל לא היה מודע לעצמת הפגיעה שלה כיוון שלא היה לכך כל ביטוי גלוי. החלטתי לשנות "שפה" כדי לעקוף את הדפוס הזוגי הקבוע,  כשהמטרה הייתה לטפח את היכולת להרגיש ולעורר רגש בשנית. הזמנתי אותם לשחק משחק בו כל אחד מהם מתבקש לכתוב באצבע משהו על גבו של השני והשני צריך לזהות. האווירה התחממה והחלו צחוקים. בשלב השני של התרגיל, כל אחד התבקש לענות על המסר שנמסר לו במסר משלו, באמצעות כתיבה וציור על הגב של השני. העירנות ומיקוד הקשב בחוויה הגופנית הגבירו את ההקשבה לרגשות. סוזי שיתפה את רן ברגשותיה ואמרה: "נדהמתי מגל של תענוג שהציף אותי וגם הייתי נבוכה קצת מכך. שמתי לב כמה אני רעבה למגע ואיך הצלחת להפעיל את קצות העצבים שלי." מטרתי בהתנסות כגון זו איננה בהכרח להביא רגשות חיוביים, אלא להסב את תשומת-הלב לקשת הרגשית הרחבה והמגוונת ולעובדה שרגשות חיים וזורמים משתנים ללא הרף ונותנים בכך תקווה לשינוי והתחדשות. טיפוח הגדילה או "ערכי ההוויה":אברהם מאסלו חקר מה מאפיין אנשים ידועי שם אשר מיצו את השלמות שבהם (fully human people). הוא מצא שרובם התאפיינו בכך שהתמסרו ופעלו למען משהו מעבר לעצמם. הם התעוררו והרגישו איזו קריאה פנימית לעבר משהו משמעותי ולכן לא הייתה קיימת עבורם הפרדה בין עבודה והנאה. כולם הקדישו את חייהם למימוש "ערכי ההוויה" (being values) (Maslow,1971) במושג זה מאסלו כולל 14 ערכים אוניברסליים נצחים והם: אמת (truth) – יושר וכנות; השאיפה לטוב (goodness) – כוללת אהבה שמובנה הרצון באושרם של אחרים, קרובים ורחוקים, ונכונות לפעול לשם כך וחמלה שמובנה הרצון להקל סבלם וצערם של אחרים, קרובים ורחוקים, ונכונות לפעול לשם כך; יופי (beauty) – שלימות צורה, חיות; מליאות (wholeness) – ראית השלם לקחת בחשבון את המימדים השונים; פשטות (simplicity) – כנות, הימנעות מן הגרנדיוזיות וההבלטה העצמית, בהירות, ישירות; חיות- ((aliveness ספונטניות שמחת חיים הנאה התלהבות; ייחוד ((uniqueness – אינדיבידואליות צביון מיוחד "ככה בדיוק"; שלמות ((perfection – כל דבר במקומו מאומה אינו חסר, בדיוק; מימוש ((completion – להגיע לכלל שלימות, סוף, מימוש, טוטאליות שיא, הגשמת חזון; סדר ((order – צדק, לפי החוק, איכות; עושר ((richness – לראות את המורכבות, את השפע, ליחס חשיבות לפרטים; קלילות ((effortlessness – ללא לחץ, חינניות, ללא מאמץ; שמחה ((playfulness צחוק עליצות הומור השתעשעות; עצמאות ((self-sufficiency – אוטונומיה, אי- תלות, הכרעה עצמית, זהות, לחיות על פי חוקים פנימיים, צניעות; ייחוד (uniqueness) – אינדיווידואליות, צביון מיוחד. (Maslow, 1971,p 131). היכרות והכרה בערכים שעליהם בנויות בחירותינו ופעולותינו, רצוי שתהיה חלק מכל טיפול, חינוך או הדרכה. עיסוק ישיר או עקיף בערכים מעדן את האישיות, משפיע על כוונותינו ורצונותינו ולבסוף הופך הערך לטבע שני. גיא, גבר צעיר שהיה בטיפולי, היטיב לתאר לקראת סיום הטיפול את השינוי שחל בתפיסתו את ערך המצוינות והנכונות להשקעה. גיא חי בדרך-כלל בתחושת חוסר שביעות-רצון ובמהלך הטיפול החליט על כוון מקצועי חדש. הוא מתאר זאת כך: "באתי לטיפול עם גישה שאפשר גם לחיות "בסדר", בינוני. ויצאתי מפה שאי-אפשר לחיות בינוני, לא אנחנו בכל אופן. אני רוצה לחיות כל הזמן טוב יותר, אני לא רוצה לחזור לבינוניות ולא רוצה לחיות בבינוניות. יש לי מול העיניים המון זוגות שחיים בינוני, אני לא רוצה. אני רוצה לחיות טוב יותר עם ח' (אישתו), אני רוצה להשקיע בקשר. משפט אחד שאמרת לי פתאום עולה לי: "להשקות את הפרחים. אם הנישואים זה כמו פרח, צריך להשקות כדי שהוא יפרח." יכולתנו להרבות בעיסוק ישיר או עקיף בערכים, חיונית לבריאותנו הנפשית ולהתפתחותנו הרוחנית. אנסה לתאר את התהליך שבאמצעותו הופך העיסוק הרצוני בערכים – לחכמה הפנימית האינטואיטיבית שלנו, המפקחת באופן טבעי וספונטני על בחירתנו וכך גם חיינו. כשאנו עומדים מול גירוי חדש (לדוגמה מפגש, לימוד או אירוע חיים), ראוי שנתבונן בו באופן נייטרלי, ללא שיפוט ונקיטת עמדה מידיים. רק כך נוכל להכיר אם יש בו משהו שיעשיר את חיינו. אם החלטנו לאמצו, חשוב שנהיה מודעים לאותו ערך מעשיר המצוי בו, כדי להגביר בנו את המוטיבציה להתמיד בו.
למשל, הניחו לרגע את החוברת בצד ונסו להיזכר מתי בפעם האחרונה עמדתם מול משימה קשה מאד, ויכולתם לה. למה זה היה כל כך חשוב? האם סיכנתם או ויתרתם על משהו כדי להצליח? מהו הערך המונח בבסיס המעשה? נניח שהערך הוא אומץ-לב או מצויינות, הרהרו על הערך שלכם מכל זווית אפשרית (שקפו אסוציאציות, העלו זיכרונות, נתחו מצבים, המציאו עליו שיר, ספרו עליו סיפור).ועתה שסיימתם, איך אתם מרגישים על עצמכם? מה אתם חושבים על עצמכם? כתות מסוימות בהודו מהרהרות מדי יום במוות, כך הן מגבירות את המודעות למשמעות של "להיות חי", לא לקחת את החיים כמובן מאליו. כשאנו מרבים לתרגל תהליך כזה, הערכים חודרים ונספגים בנו והופכים להיות חלק טבעי של התודעה. בהמשך הם יצופו ויופיעו אצלנו כחלק מן התגובה האינטואיטיבית שלנו. בעתיד, באירועים דומים, נגיב באופן ספונטני בהתאם לערכים שהופנמו (בכל פעם שמוזכר במאמר זה המונח "ערכים" הכוונה ל"ערכי הוויה"). כפי שהאינסטינקטים הביולוגיים מכילים את הצורך בהגנה ובהמשכיות, כך האינטואיציה שלנו תכיל את ערכי ההוויה. בדוגמה הבאה אנסה להמחיש, בעזרת תיאור העבודה עם אמנון – מספר צעדים בתהליך גיבוש והפנמת ערכים: אמנון בן 45, נשוי ליעל ואב לשלושה ילדים. הוא מהנדס בעל תפקיד ניהולי בכיר בחברה פרטית בה הוא שותף. א' פנה לטיפול בשל מצבי מתח קשים על רקע קנאה חזקה בחבריו לעבודה ובקולגות אחרים וחרדת ביצוע. "אני חש סבל איום בכל פעם שמישהו מן העובדים תחתי מציע רעיון מבריק יותר משלי",  הוא נהג להתלונן שוב ושוב. "החרדה ממש בלתי נסבלת כשאני חושב על אנשים מצליחים שהקימו חברות ועשו הרבה כסף". כתוצאה מכך הורחקו על ידו מהחברה אנשים מצוינים בעלי חשיבה מקורית. במקרים אחרים הוא נהג למנוע העברת נתונים ואינפורמציות חיוניות ושמר אותם לעצמו כדי לחבל ביכולת עמיתיו לסיים פרוייקטים. מצבים אלו גרמו לו דכדוך וירידה חזקה במוטיבציות. הוא לא הצליח, כמובן, לבנות עצמו כמנהל ומנהיג התומך בהתפתחות העובדים הצעירים והתפתחות וקידום החברה הואטו. ככל שהחברה שלו נחשפה בהדרגה לתחרות עם חברות מקבילות, הרגיש יותר ויותר פחדים: "אני פוחד שיתפסו את הטעויות בפרוייקטים שלי וילעגו לי; אני לא יכול לסבול את המחשבה שאפסיק להיות ילד פלא בעיני המנהלים האחרים".במקביל לטיפול ישיר בהפסקת הסימפטום ועיבוד המשמעות הרגשית של הבעיה, עבדנו על גיבוש המערכת הערכית. באחת הפגישות נתתי לו תדפיס של 14 "ערכי ההוויה" על פי א' מאסלו, ובקשתי שיתרגם, ינתח ויעבד אותם עבורי. בראשית הפגישה הבאה ביקשתי אותו שיחשוב על מלה המתאימה לו כרגע שינשום אותה, יראה אותה על מסך דמיוני, ושישיר אותה עם צלילים.להלן הדווח שמסר לי בעקבות ההתנסות: "מיד ראיתי את המילה "אמת", שהיא המילה הראשונה ברשימה של מאסלו. ראיתי אותה משתלבת בכל מיני מצבים בחיים. ראיתי אותה בכל מיני מצבי תפקוד ואילו במצבים אחרים בלט חסרונה. במצבים לא נוחים חלק מן הפתרון היה שהמושג "אמת" לא קיבל את החשיבות שהוא ראוי לה. אולי אם במצבים האלה אראה אותה כערך יותר חזק,  זה יפשט לי את המצבים. המחיר הוא של חוסר אמת עצמית, זה נגד עצמי. האשליה נותנת משהו שהאמת לוקחת גם טוב וגם רע, אבל אם מסתכלים על החיים רואים שהאמת גובה מחיר מאפיזודות ספציפיות אך משלימה את זה בטווח הארוך. להסתכל על דברים באופן אובייקטיבי, להסתכל על האמת – זה חיים אחרים. מכל הערכים שברשימה זה הכי נגע לי. זה הבסיס, בלי זה אין את כל השאר. אני מרגיש חזק את המצבים של הלא-אמת כי לאחרונה האמת קיבלה חשיבות. הסתכלתי וראיתי שכל הפחדים שיש לי הרי כולם פחדים שהאמת תתגלה. גם בעימותים שיש לי אני רוצה להתחמק מהאמת והרבה פעמים אני מסית את האמת הצדה, כדי שאיזו ישיבה תיגמר באווירה טובה ובלי ביקורת. אני לא יודע איך גם להיות עם האמת וגם לגמור בשלום. אתמול היתה שיחה עם סוכנים שלנו בגרמניה אשר ביקשו תיקון במוצר שלנו ואני אמרתי להם בדיוק מה יהיה המחיר. הם ניסו להכניס אותי למצב שבו אכנע ללחץ. אולי פעם הייתי אומר "כן, כן" ובסוף לא עומד בלוח הזמנים ומוצא לכך אלף תירוצים; אבל הפעם אמרתי באופן תקיף את המחיר ואת המועד, מבלי לטשטש ולשקר אותם ואת עצמי. ראיתי שלא קרה לי שום דבר כשעמדתי על הדברים. כאילו יצאתי לאיזה קרב. עמדתי מול האנשים ואמרתי את האמת כפי שאני מבין אותה, לא טייחתי." המטפלת: "מה הייתה היכולת הפנימית שאפשרה לך להיות ישיר עם האמת?" (הכוונה לחבר את הערך עם היכולת הפנימית לפעול על פיו, ללא פחד). אמנון: "נוצר אצלי משהו ששומר עלי לא לחזור לדפוסים קודמים, עברתי מין מחסום, מדרגה של להיות באובייקטיביות וברציונליות ופחות מוסט על ידי הרגש. בעבר שיחה עם חו"ל  היתה מכניסה אותי מיד לכלוב של רגש שאני צריך לעמוד על המשמר ולעשות הצגה, ליצור image שאין בו סדקים, מתוך חשש מביקורת עלי. התהליך היום – שאני פחות חושש ממה שיחשבו ויגידו עלי, או איך אני נתפס, ויותר – הרצון לא להיות בשמירה, לא לבזבז אנרגיה על דברים שאני לא אוהב." מטפלת: "אילו עוד כוחות פנימיים אפשרו לך לדבוק באמת?" (העצמה של החיבור בין ערך לכוח). אמנון: "הבנה פנימית לגבי התפקיד שלי בחברה: לנווט את העבודה, לנווט את כוח האדם, לעשות את הדברים שצריך. אני מרגיש ששברתי איזה מסלול בחיים שלי והחלטתי ללכת בשביל אחר, השביל הקודם יותר מוכר לי, אבל ההליכה בשביל החדש נעימה יותר, אולי גם מסוכנת יותר, כי אני לא רואה את  ההמשך שלו, זה שביל שאתה רוצה ללכת בו, אולי יש בו איזה פרס בסוף השביל. אני כבר רואה איזה תחושה זה נותן לי (מבט מתענג)… (מהר הרצין) יש סכנות: אולי התדמית שיש לי תישבר. אם אני הולך בשביל של האמת, ויש בעיה, זה אומר להתמודד איתה ולא לשים אותה בצד. במסלול האמת הדברים נמצאים על השולחן וכולם רואים שאני לא יכול לפתור כל דבר. התפקיד של זה שצריך ויכול לפתור כל דבר, לא יהיה עוד שלי. ובאמת כבר נתתי לאנשים לפתור דברים וגם גרמתי לכך שהקרדיט ילך לאיש שעשה זאת. היה לי טוב כי גם היה לי חלק בזה שהעברתי לו, וגם שיפרנו דברים במוצר ולא קרה כלום, אנשים ממשיכים להרגיש טוב כלפי ומרוצים. הניסיון המצטבר הוא שהדברים דופקים והולכים בסדר גם כשאני מתנהג אחרת. זה נותן לי ביטחון – שיכול להיות לי גם תפקיד אחר בעולם הזה, אני מסתכל על מה שאני עושה לאור המטרה שהעסק צריך להצליח, המטרה הכללית ולא לאור פחדים".המסקנה האחרונה של אמנון בדוגמה הנ"ל ממחישה כיצד הוא מבין פתאום שבמקום להיות מונע על-ידי פחדים והדחף לעקוף אותם, הוא מתחיל להיות מונע על ידי ערך האמת ועל ידי השאיפה להצליח ולקדם את החברה. א' מאסלו דן בשני סוגי מוטיבציות שאחראיות לפעולותיו ולבחירותיו של האדם: "מוטיבציה של חסך" ו"מוטיבציה של צמיחה" (Maslow, 1968). מוטיבציה של חסך קשורה לצרכים בסיסיים – כביטחון, שייכות, יחסי-אהבה וכבוד, כשהפרט תלוי באחרים לשם מימושם. האדם המונע על ידי חסך, יהיה בהכרח מאוים יותר על ידי הסביבה, כי תמיד קיים החשש שמישהו יאכזב אותו. אנו יודעים שסוג זה של תלות וחרדה מייצר עוינות, זעם וייאוש ומגביר את התחושה של חוסר חירות ושל תלות במזל הטוב או הרע. בניגוד לכך, האדם המונע על ידי ערכי ההוויה, המסופק בצרכיו הבסיסיים, הוא פחות תלוי, יותר אוטונומי ומכוון על ידי עצמו. הצגתי כאן דיון באחדים מן הכוחות והערכים המהווים מרכיבים בסיסיים במסע למימוש הלא-מודע הגבוה שלנו. הדגמתי כיצד אני נוהגת להנחות את מטופלי להתנסות ולתרגל – במהלך המפגש הטיפולי ובחיים – את מרכיבי הגדילה: התבוננות פנימית, טיפוח החושים, הרגשות, החשיבה והאינטואיציה, הכרה בערכים, ומודעות לרצון, לכוונה ולמטרות הגדילה של חייהם. כל אלו לא רק מאפשרים חיים מאוזנים, אלא גם מקרבים את האדם לייעוד העיקרי של חייו והוא – הוצאת הפוטנציאל המלא והייחודי שלו מן הכוח אל הפועל. "צריך שכל איש ידע וישקול שמטבע ברייתו יחיד הוא בעולם, ולעולם איש בחיים לא ידמה לו. אילו היה אי מי שווה או דומה לו, אזי חפץ לא היה בקיומו שלו" (ר' נחמן מברסלב)
מקורות:ארן לידיה (1993), בודהיזם.בובר מרטין מרדכי, בסוד שיח – האדם ועמידתו נוכח ההוויה, מוסד ביאליק, ירושלים, 1973.Assagioli, R., (1965). Psychosynthesis; Turnstone Press.Assagioli, R., (1974). The Act of Will; Penguin Books.Batchelor, S., (1990). The Faith to Doubt; Parallax Press, Berkeley, CA.Brown, M.Y., (1983). The Unfolding Self; Psychosynthesis Press. Bugental, J.F.T., (1978). Psychotherapy & Process; Addision – Wesley Reading.Campbell, D.G., (1989). The Roar of Silence – healing powers of breath, tone & music; The Theosophical Publishing House. Ferrucci, P., (1982). What We May Be; Turnstone Press, Crucible. Gilligan, S.G., (1987). Therapeutic Trances; Brunner / Mazel, NY.Hardy, J., (1987). A Psychology with a Soul; Arkana.Maslow, A.H., (1968). Toward a Psychology of Being; Van Nostrand Reinhold, NY. Maslow, A.H., (1971). The Farther Reaches of Human Nature; Viking Press, NY.Rajneesh, B.H., (1980). The Supreme Doctrine; Routledge & Kegan Paul. Rogers, C.P., (1978). Carl Rogers on Personal Power; Delacorte, NY.Whitaker, C., (1989). Midnight Musing of Family Therapist; Norton, NY.