ד"ר נגה (רובינשטיין) נברו וד"ר שרה איוניר
תורגם לעברית ע"י עמית פכלר, מ –
Rubinstein Nabbaro, N. & Ivanir, S. (2006) Using Maps and Visions in Family Therapy with Remarriage (ch. 16) in: When Marriage Fail: Systemic Family Therapy Interventions and Issues. Ed’s: C.A. Everett & R.E. Lee. Haworth Press: New York
נישואין שניים מכילים בתוכם שפע של מורכבויות הכרוכות בעובדה ששתי משפחות אשר התפרקו בנסיבות מצערות, מתחברות יחד כדי ליצור משפחה חדשה. בעוד שלחברי שתי המשפחות הנפרדות יש בד"כ ציפיות שונות או אף מנוגדות בנוגע לאיחוד זה, הם מייחלים, להיעשות "משפחה מאושרת ומאוחדת" חדשה (Visher & Visher, 1988). יחד עם זאת הם יודעים בעומק ליבם, כי משפחה זאת לעולם לא תוכל באמת למלא את מקומה של "המשפחה האמיתית". יתרה מכך, בעוד שבני-הזוג שמחים ומאושרים בסידור החיים החדש, אחרים, למשל ילדים, נכדים או הורי הזוג, אינם מרוצים ממנו או אינם רואים אותו בעין יפה. בחלוף הזמן, עניינים בלתי פתורים מנישואין קודמים מוצאים את דרכם אל תוך הנישואין הנוכחיים, ומכרסמים ביחסים הזוגיים והמשפחתיים.
תת-מערכות מרובות הכלולות במצב במישרין ובעקיפין (Nichols, 1996, 1998) עלולות לסבך את העניינים עוד יותר. כל שינוי בתת-מערכת אחת מהדהד מייד דרך כל האחרות, מאיים תדיר על חברי משפחה ומערער איזונים קיימים במערכות-יחסים ובריתות. מצב זה עלול לצמצם ללא ספק את מסוגלות המשפחה לפתרון בעיות יעיל.
בנישואין-שניים, עניינים בלתי-פתורים נוטים להסלים ולהפוך לבעיות גדולות יותר בעוד שהגמישות ההכרחית לפתרון בעיות – מופחתת. כפי שתיאר זאת אחד המטופלים: "כשזה לא עובד, זה ממש לא עובד ואז זה מקרין על כל שאר ההיבטים, כמו דלקת שמתפשטת על פני כל מערכות היחסים".
בצמתים התפתחותיים כגון גיל ההתבגרות, עזיבת הבית, נישואי ילדים, לידת ילד משותף או נכד לא משותף, נוטות בעיות שנחשבו לפתורות או לבלתי-קיימות להתפרץ מחדש, ועל ידי כך מגבירות את עוצמתן של בעיות קיימות. עניינים לא פתורים של תת-מערכת ה-"חורג/ים" עלולים להתמשך אל החיים בבגרות, בהטילם צל על יחסי הזוג. במקרים כאלה הזוגות עשויים לשרוד ממשבר אחד למשנהו, ביישמם פתרונות ברוח "עוד-מאותו-הדבר" (וצלאוויק, וייקלנד ופיש, 1974) שאינם אלא מחריפים את הבעיות ומקטינים את האפשרות לפיתרון.
על המטפלת המשפחתית העובדת עם זוגות שנישאו מחדש במצב זה לפתח "תובנה מערכתית" (Rubinstein-Nabarro, 1996a, 1996b), תוך תפישה של השקפה פנוראמית על תת-המערכות השונות, כולל המערכת הטיפולית, והשפעותיהן ההדדיות המפורשות והמובלעות. התערבויות נמהרות שנועדו להיאבק בסימפטום אחד בלבד או בבעיה אחת בלבד עלולות ליצור פיתרון קצר-טווח ועלולות לעורר בעיות בנקודות אחרות במערכת.
במאמר הנוכחי אנו מתארות ומדגימות שני מושגים מעשיים, אותם מצאנו כמועילים בעבודתנו עם זוגות שנישאו-מחדש:
- מושג "המפות הבלתי-נראות"
- תהליך בניית "החזון המשותף" לנישואים החדשים
עשיית שימוש במושגים אלה מאפשר למטפלת להזיז את בני-הזוג מעמדותיהם התגובתיות הרגילות של "כיבוי שריפות" לעבר מבט נרחב ומקיף ולחיפוש פתרונות טובים יותר.
מטאפורת "המפות הבלתי-נראות"
אנו מוצאות תועלת עצומה בשימוש במטאפורות וסמלים ויזואליים העשויים לסייע לחשיבתנו הטיפולית ולשיח הטיפולי שלנו במצבים טיפוליים מורכבים. "מפה" היא מטאפורה טבעית מאחר שאנשים משתמשים בביטויים 'דמויי-מפה' באופן חוזר ונשנה כאשר הם מתייחסים לקשר. לדוגמא: "הדרך שלי קצרה / ארוכה יותר"; "מצב ללא מוצא / כביש חד-סטרי"; "יש יותר מדי מכשולים בדרך"; "לעקוף את הבעיה" וכיו"ב.
נראה שלכל אדם יש "מפה" משלו ביחסים. אנו משתמשים ב"מפה האישית" על מנת להצביע על דרכי-הפעולה הברורות והסלולות ועל הכיוונים המנחים את מסעו של האדם לאורכם ולרוחבם של היחסים. המפה האישית היא סך ההתנסויות ביחסים משמעותיים בעבר והיא ביטוי להשקפת עולמו של האדם, לסכמות הקוגניטיביות שלו (Dattilio, 1998), לרגשותיו ולתפישותיו. היא מייצגת את מאמציו המודעים או הלא-מודעים, לתרגם את הנ"ל לטריטוריה קוהרנטית של "דרכי-פעולה" ותגובות בנסיבות יחסים עכשוויות. המפה מאפשרת לאדם לנווט ולשרטט מהלך פעולה על מנת להשיג "יעדים נכספים" או להימנע מ"יעדים בלתי-רצויים" מסוימים. עם הניסיון, ה"מפה" נעשית מתוחכמת באופן הולך וגובר. חלק מדרכי-הגישה כוללות מבנים מועילים, כגון גשרים, ואילו באחרות יש נקיקים עמוקים מאד הזרועים מכשולים שקשה להתגבר עליהם. כל אחד מבני-הזוג נכנס לנישואין החדשים "בניווט לפי המפה האישית שלו/ה", המייצגת את תוצאות היחסים הקודמים.
אם להשתמש במטאפורה זו, כל עוד כל אחד מבני-הזוג נטוע במפה שלו/ה, היא הטריטוריה האישית שלו/ה, איש מהם לא יוכל לראות את מפת בן-הזוג. מפותיהם של בני-הזוג נותרות בלתי-נראות זה לזו אלא אם יסכימו לעזוב זמנית את מפתם האישית ולחקור את מפת בן-הזוג, או אם שתי המפות יפנו את מקומן לצד שלישי (כלומר למטפלת). לעתים תכופות מדי מנסים בני-הזוג לפענח את מפת בן-הזוג על ידי הקואורדינאטות האישיות שלהם, אך ורק על מנת לגלות כי הציבו בקדמת הבמה את המפה האישית שלהם תוך עיוות מפת בן-הזוג (Berenstein, 1999), או על ידי השגת ראות חלקית במקרה הטוב.
הקוראת מוזמנת לדמיין זוג בעל שתי מפות, כשעל כל אחת מהן מסומן למשל יעד של "ביחד". במפת האישה יש שלוש דרכים המובילות ל"ביחד": 1) "שיתוף בפרטים אינטימיים וכואבים מן הנישואין הקודמים"; 2) "הילדים יצטרפו אלינו תמיד לחופשות"; 3) "החלטות מתקבלות תמיד במשותף". יש גם דרכים המובילות נגד היעד "ביחד": 1) "קבלת החלטות בנפרד" מסומנת בתמרור ענק "זהירות! אין כניסה"; 2) "לעשות דברים בנפרד" מסומנת בתמרור "עיקול מסוכן"; 3) "להשאיר את הילדים עם בעלי-לשעבר", שהוא גשר תלוי, אשר רק באמצעות תמיכה מרובה ניתן לחצותו.
מפת הבעל נראית לגמרי שונה. הדרכים ליעד "ביחד" הם: 1. שמור את הנישואים הקודמים מחוץ לחיים הזוגיים החדשים, 2. חופשות תתקיימנה רק עם בת הזוג ללא ילדים, 3. הפתע את בת זוגך ע"י החלטות חד צדדיות. דמיינו את הזוג הזה כעבור חמש שנים כאשר הבעל מחליט שוב להפתיע את אשתו עם נסיעה לשניהם, לחופשה יקרה ששולמה מראש, לאחר שארגן שילדיה יישארו עם אביהם, או קנה לה ליום ההולדת מכונית חדשה על פי בחירתו.
מפות בנישואין-שניים
בני-זוג בנישואין ראשונים עוזבים את משפחות המוצא שלהם ומתאחדים על מנת ליצור במשותף חיי-משפחה משל עצמם. הם נכונים יותר לראות את המפה של בן-הזוג ולחשוף את מפתם האישית, כדי לבנות במשותף את המפה הזוגית הראשונה שלהם. בני-זוג בנישואים שניים לעומתם, נוטים להמשיך להשתמש במפה ששימשה ביחסים הקודמים, במקום להסתכן בסלילת נתיבים חדשים בארץ בלתי נודעת. השלכת המפה הישנה או חשיפתה עלולים להיות תזכורת לחוויות גרועות מן העבר. יתרה מכך, לא ניתן להיפטר מן המפה הישנה כליל, שכן משמעות ביטול זה מסתכנת באיבוד המשכיות עם המשפחה הקודמת (למשל, עם הילדים).
מטאפורית, האינטראקציה בין בני-הזוג מתרחשת ב"מרחב" שבין שתי המפות האישיות. במסגרת מרחב בין-מפתי זה, נוצרת מפה שלישית – זו של היחסים העכשוויים.
אחד היעדים הנפוצים ב"מפת היחסים" הוא "לא להיכשל". כפי שניסח זאת אחד ממטופלינו: "המטרה הראשונה היא לא להיכשל. זה דורש לבדוק את המערכת בדיקה קפדנית. בנישואין הראשונים אתה הולך "על עיוור". בנישואין השניים רציתי מאד לדעת ולוודא שזה לא יחזור על עצמו".
ברם, רבים מדי מהם אכן נכשלים. בדומה מאד להורים צעירים הנודרים "לעולם לא" לגדל את ילדיהם כפי שעשו זאת הוריהם-שלהם, עלולים בני-זוג בנישואין שניים לשלול ולהימנע באופן מודע מכל דבר שעשוי להעלות כישלונות מרים מנישואיהם הקודמים.
אם אחד מבני-הזוג או שניהם רואים בנישואין השניים טריטוריה מסוכנת, הם ידאגו לצעוד רק בנתיבים ספורים הנתפסים על ידם כ"מסלולים בטוחים". דבר זה מגביל עד מאד את הדרכים האלטרנטיביות על המפה המשותפת. הם ייצרו זה לזה כבישים רבים מסוג "ללא מוצא", "אין כניסה", "אין יציאה", ו-"עיקול מסוכן", במקום להשקיע את משאביהם ביצירת דרכים שעשויות להוביל בסופו של דבר ליעדים נכספים (כגון אינטימיות, קרבה נפשית, עונג משותף). ברם, אם הם עוורים למכשולים, לא יצליחו לבנות את המבנים הדרושים על מנת להתגבר על מקומות קשים, וימשיכו ליפול לתוך מהמורות בלתי-צפויות האופייניות לנישואים שניים: מצד אחד, קיימת נחישות תקיפה "לא להיכשל" (במקום "להצליח") ומצד שני, לא עושים מה שדרוש על מנת להצליח, בשל צפי מתמשך אחר סימנים לכישלון פוטנציאלי.
התמודדות עם מפות בטיפול
עבודה עם מפות בלתי-נראות של זוגות שנישאו מחדש יכולה להיות מלאכה מבלבלת ביותר למטפלת המשפחתית, מאחר שדברים כה רבים סמויים מהעין ומהמודעות. דינמיקות אינטראקטיביות רבות עלולות להיראות כבלתי מתקבלות על הדעת עד שהמפות מתגלות לעיני המעורבים. מסיבה זו על המטפלת לעזור לבני-הזוג מוקדם ככל האפשר, ליצור סביבה בטוחה שתאפשר להם לחשוף את מפותיהם האישיות ואז לעזוב את הטריטוריה המוכרת להם ולחקור בדקדקנות את המפות זה של זה. המטפלת יכולה לעזור להם, לזהות את מפותיהן הנבדלות ולתת הכרה, באופן מכבד, בתבונה הטמונה בכל אחת מהן. מרגע שהמטופלים מרגישים בנוחיות להשתמש במטאפורה זו, אנו עוזרות להם לעיתים לשרטט את מפותיהם על נייר, פשוטו כמשמעו, תוך השלמת פרטים עם התקדמות הטיפול, כדי לגלות נתיבים נוספים שהיו סמויים עד כה (מן העין ומן המודעות) עד כה. אנו משתמשות גם בהליך הקרוי "מענה אמפתי הדדי" (Reciprocal Empathic Responsiveness; Ivanir, 1999), שבו לומדים הזוגות כיצד להתמיר קונפליקטים זוגיים שגורו ע"י הצפה של חרדה אישית להזדמנויות לחקירה פנימית, צמיחה אישית והגברת אינטימיות. מיקוד באותם רגעי-קונפליקט מעוררי לחץ, המעוררים חרדה אישית ו/או מתעוררים בגללה, מאמן את בני-הזוג לגלות באופן אמפתי יסודות מודעים ולא מודעים במפותיהם הפנימיות. כך המפות נעשות גלויות יותר לעין ו"מכשולים בדרך" (כלומר חסמים בדרך לאינטימיות), מתפרקים ומפנים את הדרך.
אזי המפות האישיות משמשות לבנייה-משותפת של מפת יחסים חדשה, בעלת יעדים משותפים וכבישים ומבנים המובילים אליהם. המפה החדשה חייבת לכלול בתשתיתה גם דרכים להתמודדות עם המשפחה כולה.
השימוש במטאפורת ה"מפה" בטיפול מאפשרת לבני-הזוג ולמטפלות להתרחק משפת הקונפליקטים ולהיות במצב משחקי יותר, כמו בפתרון חידות. הוא מאפשר גם לתפוש מייד איזה נתיבים יובילו בסופו של דבר ליעדים נכספים או בלתי-רצויים ביחסים.
דוגמא קלינית: דבי ואלכס
דבי ואלכס פנו לטיפול במצב של משבר חמור בנישואין, הקשור לבנו של אלכס מנישואיו הקודמים. דבי חשה נואשת ועל סף פרידה.
דבי (56), רופאת-משפחה, ואלכס (56), מהנדס תוכנה, נשואים מזה 17 שנים. לדבי אין ילדים מנישואיה הראשונים, לאלכס שניים: גיא (30), ממנו יש לאלכס שני נכדים, ומאיה (27). לאלכס ודבי בן משותף, יונתן (16). בעוד שגירושיה של דבי היו פשוטים יחסית, גירושיו של אלכס היו טראומטיים שכן אשתו עזבה אותו לטובת גבר אחר. כעבור ארבע שנים התחתנו אלכס ודבי. ילדיו של אלכס חיבבו מאד את דבי. בהתחלה הם פיתחו איתה יחסים טובים ושמחו כשנולד ג'ונתן. הכל התנהל על מי מנוחות עד שגיא, בנו של אלכס, הגיע לגיל 16. הוא נעשה תוקפני מילולית כלפי דבי באופן גובר והולך, והצית ויכוחים פרועים. הוא השחיר את דמותה והמציא סיפורים אודות התעללות רגשית מצדה. "מסע הנקמה" חסר הפשר שלו הותיר את אלכס מיואש וקרוע. הידרדרות יחסיהם של דבי וגיא המשיכה גם בבגרותו של גיא. בקשותיו של אלכס מגיא כי ישנה את התנהגותו, גרמו למספר "ניתוקים" ביניהם. בכל פעם שאירע דבר זה, היתה זו דבי שדחפה את אלכס לחדש את הקשר עם גיא. אולם, חידוש היחסים בין האב לבנו הותיר אותה תמיד מחוץ למעגל. כשנולד הנכד הראשון, שני בני-הזוג התרגשו וקיוו לשינוי חיובי. אלא שדבר זה לא התרחש והביקורים המשותפים היו מועטים. אף שדבי מעולם לא מנעה מאלכס לבקר בעצמו, היא ביטאה את כאבה. מאחר שגרו הרחק והביקורים גזלו יום שלם, החל אלכס לנהל "חיים כפולים", לבקר את נכדיו בעיקר כשדבי לא היתה בבית, ולהסתיר את כוונותיו לבקר עד לרגע האחרון, וכמעט שלא שיתף אותה בסיפורים אודות נכדיו. דבי חששה מפני העתיד ומכך שיונתן, בנם המשותף לומד "להתנתק" כאמצעי להתמודדות עם קונפליקטים, שכן הוא תפס מרחק מגיא, אחיו-למחצה.
פענוח מפות וחשיפתן
מלכתחילה, תוך התייחסות בני-הזוג לפרטי המשבר שהביאו לטיפול, התחלנו לפענח את המפות של כל אחד מהם. ניסינו להשתמש במטאפורת המפה בשלב מוקדם ככל האפשר של הטיפול.
דבי תיארה אירוע בו אלכס מודיע פתאום: "אני הולך לבקר את גיא והנכדים! את יכולה להצטרף אם את רוצה אבל אם לא, זה בסדר!" כששאלה אם היא מוזמנת, הוא זעם ואמר, "אין לי שום כוונה לבקש מגיא לצלצל ולהזמין אותך" ועזב את הבית בסערה… דבי, שמעולם לא ביקשה דבר זה, הרגישה לא-מובנת לחלוטין והיתה כה פגועה שלראשונה בתולדות יחסיהם הרהרה בייאוש על פרידה.
המטפלת פתחה בחקירת המפה של אלכס:
מטפלת ← אלכס: מה היה במוחך, שגרם לך להודיע לדבי באופן פתאומי וברגע האחרון על אודות הביקור ולומר לה שלא אכפת לך אם היא תצטרף או לא?
אלכס: לא חשבתי על איך היא מרגישה… כי זה מצב קרב. הקונסטלציה הנוכחית היא כזאת שהנושא הזה הופך לקרב וצריך להיזהר מ"מוקשים".
מטפלת ← אלכס: נכנסים לקרב על מנת לנצח…
אלכס: כן!
על גבי המפה של אלכס, אזור היחסים הזה הוא אפוא זירת-קרב זרועת מוקשים, שבה או שמנצחים או שמפסידים. זוהי זירה מוכרת מנישואיו הקודמים. הגנה על הטריטוריה שלו דורשת שמירה על היות המפה שלו בלתי-נראית ולעתים לא-רגישה באופן בוטה.
שיחות נוספות חשפו את העובדה שהיעד שהיה נתון בסיכון היה "נכד-סבאות". אלכס הסביר שחש תקוע ב"משפט שלמה" תנ"כי, ובמהלכו צעק על דבי: "מהי ההקרבה שלך לעומת שלי… זה הנכד המוחשי שלי שעלי לוותר עליו, אצלך זה רק הרגשות שלך. אני מרגיש שההקרבה שלך קשורה אך ורק לזוגיות שלנו, ואילו אני מסתכן באבדן של הנכד האמיתי שלי…"
מטפלת ← אלכס: אז אתה נמצא על מפה שיש בה צומת T בלבד: או שתבטל את רגשותיה של דבי או שתאבד את הסבאות שלך… האם אין דרך שלישית?
אלכס: נכון! אז במקום לנסוע לשם 4 פעמים בחודש, אני נוסע פעמיים בחודש, כדי לחסוך מעצמי את הקונפליקט. מובן שזה רחוק מאד ממה שרצוי לי…
אלכס ניסה לסלול כביש אחר. כביש חדש זה לא הוביל אותו ליעד הנכסף, והותיר אותו מריר ומתוסכל. היה זה פיתרון שעלה בקנה אחד רק עם מפתו-שלו, בלתי-נראה למפה של דבי. לא היתה לה שום אפשרות לראות שזאת היתה החלופה הטובה ביותר במפה שלו. דבי יכלה רק להיות מבולבלת וחסרת-אונים נוכח תגובותיו. במפה שלה, כך גילינו, היו היעדים ביטחון ושייכות יעדים מהותיים. יחסים היוו בסיס לביטחון, וכבישיו של אלכס (אילו הונחו על גבי המפה שלה) היו מובילים ליעדים בלתי-רצויים ולא-בטוחים עד מאד. במפה של דבי, הכבישים שהובילו ליעד ביטחון היו אלה: ביחד, שקיפות (מידע, רגש) ושיתוף פעולה בפתרון בעיות.
במפה של אלכס משיגים ביטחון על ידי אוטונומיה, פתרון בעיות חד צדדי, דריכות וזהירות. עבורו, ביחד ושיתוף פעולה מובילים לאיבוד אפשרי של האוטונומיה ומסַכנים את האחדות עם משפחתו הראשונה והנכדים. מכאן שכשרצתה דבי להיות מיודעת ולהשתתף בהחלטות אודות המשפחה, הבהבו "תמרורי האזהרה" של אלכס.
בעקבות פגישה טיפולית שבה שתי המפות הפכו לברורות יותר, הזמין אלכס את דבי להצטרף אליו לביקור אצל בנו. בביקור, מאחר שחשה הרבה יותר בנוח, דבי מצאה עצמה משחקת ונהנית מנכדיו של אלכס. אלכס, אף שבתחילה חש מתוח וחרד לגבי רגשותיה של דבי, הוא נזכר שעל מפתה של דבי, השיתוף הזה מוביל ליעד "ביטחון" והיה מסוגל להירגע. מעניין שגם גיא נרגע וכל האירוע נחווה כחיובי למדי.
לסלול את הדרך למפה משותפת
ככל שדבי ואלכס נעשו מודעים יותר למפה של עצמם ושל כל אחד מבני זוגם, היו מסוגלים להתיר חלק מהתסבוכות של מצבם. הם יכלו לשוחח אודות יחסיהם עם ילדיו ונכדיו מבלי שדבי תתערב שלא לצורך. המטפלת הראתה להם, פשוטו כמשמעו, שעליהם ליצור יחדיו מפה חלופית עם נתיבים המביאים בחשבון את שתי המפות האישית, אחרת לעולם לא יגיעו ליעדיהם הנכספים. התחוור להם, למשל, שדבי יכולה להגיע לביטחון ול-יחד על ידי שקיפות של אלכס אך ורק אם תסיר את המוקשים בצד שלה, בעוד שהכבישים של אלכס יוכלו להוביל לביטחון ואוטונומיה רק על ידי יצירת שקיפות גדולה יותר. מכאן שהמפה המשותפת שלהם צריכה להוביל ליעד בטחון רק בנתיב של מוגנות ושקיפות. דבר זה התבטא למשל שאלכס ביקר אצל בנו גם בגפו, אולם תוך עדכון דבי בדבר תוכניותיו והזמנתה לבוא עמו מפעם לפעם. מאחר שעניינים בוערים אלו זכו למענה, בני-הזוג היו מוכנים לעבור לשלב הבא, שמוביל לעבודה משותפת על חזון הנישואין שלהם.
בחלק הבא נבהיר את מושג החזון, ובפרט את האופן שבו הוא מתייחס לנישואין-מחדש, ונמשיך להדגים את התהליך בטיפול עם המקרה המתמשך של דבי ואלכס.
חזון הנישואין בנישואין-מחדש
Bader et al (2004a) הגדירו "חזון" באופן הבא: "רצון עז העולה בקנה אחד עם ערכיהם של בני-הזוג ונתמך על ידי תוכנית… חזון כולל פנטזיה אודות משהו שאת/ה באמת רוצה וזיהויו… חזון כולל להט במידה מספקת על מנת לגרום לך להשקיע מאמץ מתמשך במטרה לממשו" (עמ' 1). חזון נישואין משותף מאחד אפוא שאיפות מוגדרות שבני-הזוג מחזיקים בהן כזוג ועבור משפחותיהם; הערכים שהם חולקים ומוקירים; האינטרסים המשותפים להם והמטרות שלהם. חזון מכוון תמיד לעתיד, לאופק. יחד עם זאת, העבודה שיש להשיג נעשית תמיד בהווה.
בנישואין ראשונים, זוגות אינם מקצים לרוב זמן על מנת לעצב את החזון והחלומות המשותפים לחייהם יחד בעתיד. נצטט מטופל: "…בסיבוב הראשון (נישואין ראשונים), היינו תמימים. הכל היה ברור כל כך – היה מובן מאליו ללדת ילדים, לגדל אותם היטב, לפתח קריירה משלך, לחסוך כסף לקנות בית ובסופו של דבר יהיו גם נכדים". השקעת זמן ואנרגיה והקרבת צרכים אינדיבידואליים מסוימים על מנת להשיג מטרות משותפות, נראות כפעולות אוטומטיות כמעט. היבטים רבים של החזון עוברים משתי משפחות המקור של שני בני-הזוג ומתמזגים.
לעומת זאת, אנשים שנישואיהם הסתיימו בגירושין או אלמנוּת אינם נושאים אל תוך הנישואין-מחדש את אותו חזון טבעי שבו החזיקו בנישואיהם הראשונים.
חברי משפחה במשפחות שנישאו מחדש, הכוללות ילדים מנישואין קודמים חווים קושי להרגיש מושרשים במשפחה החדשה אפילו לאחר שנים רבות של נישואין. השורשים והמורשת מקושרים למשפחה הראשונה, ויוצרים תחושת ארעיות במשפחה הנוכחית. יתרה מכך, יש תחושת אכזבה וכאב הכרוכות בטיפוח חזון שהתנפץ.
לעתים קרובות חזונו של אחד מבני-הזוג עשוי שלא להיות ידוע כלל לבן-זוגו. יתרה מכך, חזונם של בני-זוג שנישאו מחדש עלול שלא להקיף את מלוא המשפחה המעורבת שנוצרה מחדש. במקרים בהם החלו היחסים כרומן מחוץ לנישואין שעבורו עזבו בני-הזוג את נישואיהם הקודמים (Rubinstein-Nabarro & Ivanir, 1999), חזונו של הזוג עלול לבטא התכנסות בבועה אגוצנטרית של אהבתם יותר מאשר חזון משותף מתוכנן ושקול שכולל את חברי המשפחה.
דוגמא: דייויד (52) וג'ודי (46) ניהלו רומן מחוץ לנישואין מספר שנים בטרם אשתו של דייויד מתה ממחלה. כעבור שנה לחץ דייויד על ג'ודי לעזוב את בעלה, כשהוא מבטיח לה נישואין ועושר. בהסתמכה על דייויד ותוך הליכה בעקבות מה שנראה כחלום משותף, עזבה ג'ודי את בעלה, והשאירה לו את כל רכושם המשותף. היא חלמה לבנות בית חדש ומשפחה חדשה עם דייויד, כולל שני ילדיה הבוגרים ושני ילדיו הבוגרים ונכדיו של דייויד. לאחר שנישאו, משבר הקשור ליחסיהם עם ילדיו של דייויד הביא אותם לטיפול. בשתי הפגישות הראשונות התברר הפער בין שני החזונות שלהם. דייויד היה מעורב עד מאד ביחסיו עם בנו ובתו שהיו עוינים לג'ודי בשל הרומן. הוא היה גם קשור ביותר למשפחתה של אשתו המנוחה, שגרו בשכנות לו באחוזה המשפחתית. חזונו היה לבנות מבנה רב-דורי מורחב שבו ילדיו יוכלו לבנות את ביתם, ולגור בקרבה גדולה אליו ואל הורי אשתו (שלא קיבלו את ג'ודי). חזונו כלל את ג'ודי עמו, אבל לא את ילדיה. הוא חלם להיות בזרועותיה לנצח, חופשי סוף סוף, מבלי להידרש לשלם מחיר כלשהו או לעשות דבר מלבד לבטא את אהבתו. החזון של כל אחד מהם היה נוקשה וגורף כל כך שלא היה אפשרי ליצור חזון משותף, והם נפרדו בסופו של דבר.
אחת המשימות העיקריות של המטפלת היא לטפח חזון משפחתי משותף, שאיננו הצטברות של החזונות הנפרדים הקודמים שלהם ואף לא הסתגרות אגוצנטרית באהבתם ואחדותם כזוג.
חשיבות תהליך החזון בטיפול בנישואין-מחדש
אנו שותפים לדעתם של Bader & Pearson (2004a) כי: "לשים את החלומות הגדולים יותר במוקד, נותן לבני-הזוג כוח מניע מהותי כדי לעשות את העבודה הקשה שמצפה להם… ללא חלומות גדולים, חלק מכל אחד מבני-הזוג מתפוגג ומת והם מתחילים לחיות את חייהם בייאוש שקט" (עמ' 1).
זוגות רבים שנישאו מחדש, כשהם עומדים לנוכח מורכבות המצב, חווים את העתיד כמעורפל ולא-בטוח, וחסרה להם תחושת הביטחון והאחדות המאפיינת נישואין ראשונים. כפי שביטא זאת אחד ממטופלינו: "לזוגות שהולידו ילדים ונכדים יחד יש תמונה ברורה של האופק. כשזה מגיע לנישואין שניים, הכל כל כך לא-בטוח. ואז, כשאתה נכנס למשבר אתה נעשה ספקן לגבי המערכת כולה ונוטה לוותר בקלות".
התפקידים והמטרות החשובים ביותר של תהליך החזון בנישואין-מחדש הנם: א. ביסוס היחסים על מטרות משותפות ונטיעתם בהווה ובעתיד במקום בעבר; ב. איחוד משאבים אישיים ומשפחתיים משני הצדדים למען המשפחה המעורבת; ג. הליכה אל מעבר למאבקים סימטריים ותחרותיים מסוג "שלי" ו-"שלך"; ד. יצירת תחושת ביטחון וקביעוּת ביחסים; ה. תדלוק היחסים בהתלהבות חדשה על ידי חשיפת אופק חדש.
בנישואין-מחדש, הכרחי שהחזון והמטרות המשותפות שהוא כולל יתפשט לכל תחומי החיים, כגון: המשפחתי, הזוגי, הצמיחה האישית, הכלכלי, הרוחני, הגופני, הפנאי, העבודה / הקריירה, הקהילתי / החברתי וכן הבריאותי. על ידי כך, ניתן לראות גם היבטים פשוטים בחיי היומיום כהרחבה טבעית של חזון הזוג. יתרה מכך, אם חזון הנישואין מחדש אינו כולל היבטים משפחתיים, הוא עלול להעניק סיפוק זוגי זמני אך ייעשה בעייתי בסופו של דבר מאחר שלמשפחה החורגת תמיד יהיו תת-מערכות מתחרות הקשורות אליה בחוזקה, שבני המשפחה נותרים נאמנים אליה (Keshet, 1980).
תהליך יצירת חזון משותף דורש לרוב מספר צעדים:
1. הבהרת מושג החזון; 2. הגדרת ערכים משותפים; 3. קביעת מטרות משותפות בתחומים שונים בחייהם; 4. הערכת משאבים ומיומנויות הנחוצים להשגת המטרות הללו.
חזון ברור ומפורט, ששני בני-הזוג מחויבים אליו, מטפח מאד גילוי של דרכים חדשות להתמודד עם כמה מן המורכבויות בהן נתקל הזוג, תוך הימנעות מפתרונות לא בריאים. הוא קובע את היעדים החשובים במפת היחסים שלהם ומתפקד כמצפן המורה להם את הכיוונים הנכונים.
התמודדות עם מכשולים בדרך ליצירת חזון משותף בטיפול
מלאכת היצירה של חזון משותף בטיפול בזוגות שנישאו-מחדש מערבת דרך קבע רגשות של אהבה והתלהבות, יחד עם תסכול, חששות וייאוש. אלה דורשים מהמטפלת לזהות במיומנות מספר מכשולים יסודיים ולהפיק מהם תועלת, להסירם או למנעם. מכשולים טיפוסיים הנם:
- בני זוג אינם מכירים בחשיבותו של חזון משותף כמשאב מאחד, העשוי להנחותם במיפוי חיי המשפחה החדשים שלהם. על המטפלת להדגיש את מה שהם רוצים להגשים במקום להישאר ממוקדת בכל מה שאינם רוצים.
- אחד מבני-הזוג או שניהם עלולים להרגיש לא-נאמנים או בוגדים בילדיהם מנישואין קודמים, שכן החזון המשותף מחזק את הקשר האינטימי ביניהם (Visher & Visher, 1988). על המטפל לוודא כי הזוג מבין שחזון מוצלח חייב לכלול גם את הילדים של שני בני-הזוג.
- אחד מבני-הזוג או שניהם עלולים לחשוש שחזון משותף יפחית את החופש האישי והסמכות שלהם על משפחותיהם מהנישואין הקודמים. כפי שהתוודה מטופל אחד, "איני יכול להתחייב לגמרי לחזון שעשוי להוסיף או להגביל את מחויבותי כלפי משפחתי הראשונה". כך שעל המטפלת לזהות ולחשוף את מקור החשש ולאתגר את הטענה הגלומה בו על ידי פיתוח האסרטיביות של בן-זוג החושש, או על ידי הסכמה בדבר חוקים ברורים במקום צמצום החזון. שימושי גם להבהיר ולחקור בגלוי כל דבר שהובטח והוצהר בסמוי בפני הילדים, וכך לאפשר לכולם לחיות היטב במסגרת החזון המשותף.
- אחד מבני-הזוג או שניהם עלולים לחשוש מפני ארעיות היחסים (ראו להלן במקרה של דבי ואלכס, להסבר וטיפול נוספים).
- קיים אי-שוויון המאפיין מטבעם נישואין-מחדש, למשל כשלבן-זוג אחד יש ילדים מנישואיו הקודמים ולאחר אין, או כשאחד מתגורר רחוק מצאצאיו. בניסיון לתקן את חוסר האיזון, בן-הזוג במצב הנחות [שאין לו ילדים משלו] עשוי להשתמש בהתרחקות, איומים בפרידה או גירושין או מנגנוני איזון אחרים (Rubinstein-Nabarro, 1996b; Ayal & Iwanir, 1991), אשר מגבירים אי-ביטחון ומעודדים את בני-הזוג להיצמד לחזונות נפרדים במקום לחזון משותף אחד. אזי המשימה הטיפולית היא לזהות את משמעות האיומים להתגרש ולנסחם-מחדש כניסיונותיו של בן-הזוג להצהיר על נוכחות וחשיבות בתוך מסגרת הנישואין. בהמשך יכולה המטפלת לאתגר את בן-הזוג המאיים ולהעצים את מעמדו ביחסים, על ידי כך שייטול תפקיד חשוב במסגרת חזון זה ויגשים אותו.
- ישנם נישואין-מחדש המתרחשים מתוך שיקולי נוחות ולא מתוך אהבה רומנטית (למשל, אלמנה הנישאת למישהו על מנת לדאוג לילדים, נישואין המעלימים דאגות כלכליות או נישואין-מחדש למטרת בניית עסק). במקרים כאלה, חזון משותף הנוגע לזוגיות עלול להיות קשה להשגה. המטפלת יכולה לעזור לזוג להזניק את התהליך בדבר שיש להם במשותף. גם יחסים שאינם מבוססים על אהבה רומנטית יכולים לכלול חזון ומטרות משותפות הקשורות לבחירת בני-הזוג, לבניית משפחה טובה או עסק מצליח, התפתחות אישית או רוחנית או תרומה לקהילה.
עבודה על חזון משותף עם דבי ואלכס (המשך תיאור המקרה)
החשיפה המתפתחת של חלקים יותר ויותר גדולים במפותיהם האישיות אפשרה לדבי ולאלכס לתת משמעות לדברים, לתכנן את פעולותיהם ותגובותיהם טוב יותר, ובכך להפחית את המשבר המאיים. פתרונות חלופיים החלו להופיע על גבי מפתם המשותפת. אווירה מאוזנת יותר טיפחה תקווה. כעבור פגישות ספורות, הונח היסוד לעבודה על החזון המשותף של הזוג. בחרנו להתחיל בזיהוי משאלות וחלומות גלויים וסמויים כאחד, שטיפח כל אחד מהם בכניסה לנישואין-מחדש. דבי סיפרה שהתרשמה עמוקות ממסירותו של אלכס ומהשקעתו האבהית בילדיו, והיתה משוכנעת שיהיה אב נהדר לילדיהם המשותפים. היא חלמה ליצור יחד עם אלכס משפחה קרובה וחמה, שתכלול את ילדיו מנישואיו הראשונים, אותם היא נכונה לראות כילדיה שלה. אלכס שחזר: "החלום שלי היה שהילדים יאהבו את דבי ושתהיה אווירה הרמונית, של קירבה גדולה… אבל זה התגלה כמקרה אבוד. זה לעולם לא יכול היה להיות הבית, או המשפחה.
הם מעולם לא ממש דנו בצוותא בחלומותיהם או בחזון שלהם. מאחר שחשו תחושה של כישלון ואכזבה חוזרים-ונשנים (שהוזכרו לעיל) ניכר היה כי ללא חזון משותף ברור אשר יצית עניין חדש ותחושה גוברת של מחויבות, הנישואין מחדש הללו יקרסו.
כשיזמנו שיחה אודות מושג החזון המשותף, ראינו במהרה את ההבדלים ביניהם: דבי, בחפשה אחר הביטחון של "ביחד", קפצה על מה שתפשה כהזדמנות ליצור עתיד ברור יותר למשפחה מלוכדת יותר. אלכס, לעומתה, התקשה בכך וחש התנגדות בהתחלה. הוא חשף, בהבהרתו את היסוסו, שתי סיבות עיקריות:
- פחד מפני ארעיותם של היחסים: "ניסיון העבר שלי לימד אותי שהיא (דבי) עלולה לא להיות שם לנצח. אם אמם של ילדי נעלמה לה, מי אמר שאותו הדבר לא יכול לקרות איתה? מפחיד להתחייב לאופק מעורפל כלשהו".
- החשש כי ההתחייבות לחזון משותף עלול לצמצם את החופש האישי שלו, בעיקר בנוגע ליחסיו עם ילדיו ונכדיו. ככל שדבי גילתה מעורבות בהשלכותיו הפוטנציאליות של החזון המשותף על ביתם ועל חיי המשפחה שלהם, כך חש אלכס מאוים יותר.
עודדנו אותם לשאול עצמם מהו התפקיד הקיומי התפתחותי של כל אחד מהם בחיי השני, ושל השני בחייו. במילים אחרות, למה בן/בת הזוג כפי שהם, נחוץ לקיומו/ה. אלכס ענה מייד: "היא כמו הדלק במנוע שלי; מגרה אותי ללא הרף להמשיך להתמודד ולנוע קדימה… לא להסתפק במקום בו אני נמצא". דבי אמרה: "הוא מלמד אותי, עקב בצד אגודל, איך לקבל אהבה בדרכים ששונות ממה שהתרגלתי אליו… והרבה יותר…"
היה ברור שאישוש תפקידיהם ההדדיים העלה את תחושת ההכרה בערך, ומכאן את המחויבות ההדדית והגביר את שיתוף הפעולה ביניהם. התחלנו את הדיון בחזון עצמו, תוך נקיטת גישה לא-קונפליקטואלית על ידי רשימה של הערכים המשותפים בהם החזיקו ושל האופן שבו התבטאו ערכים אלה בפעולות משותפות. כשדיברו על אודות פרויקט משותף עם קבוצה של פציינטים טעוני-טיפוח, אמר אלכס: "…הערך שנותן השראה לשנינו הוא אופטימיות… שלא משנה עד כמה המצב גרוע – עד כמה הוא עגום, תמיד צריך לחפש קרן אור ולהעביר אותה לאחרים. לעתים עזרה מעטה מבחוץ יכולה להגיע רחוק… יחד אנחנו יכולים ליצור תחושת תקווה". ניכר היה שהוא מיישם כעת ערך זה במצב הנוכחי.
דבי הוסיפה: "יש לנו מחויבות הדדית להתפתחות רוחנית… במובן זה יש בינינו חיבור חזק מעבר לחוויה של חיי היומיום… הוא גדול משנינו… משהו שיכול לבוא רק מתוך ה-ביחד שלנו. שנינו רוצים לממש את המתנה שניתנה לנו, לחולל שינוי בעולם. לא תמיד אנחנו משתמשים בה כיאות, אבל זה חזון מאד משמעותי".
אלכס שמח להסכים עמה: "כשזה רק שנינו, זה הזמן והמקום שהיצירתיות שלנו זורמת באמת… זה כמו שתי כנפיים של ציפור", הוא המשיך: "יש מעין התרגשות, תענוג, הליכה-אל-מעבר לרגיל או ליומיומי; קפיצות קטנות החוצה ובחזרה – והקפיצות האלה עושות את כל ההבדל".
הצעד הבא (בפגישה שלאחריה) היה להרחיב את הדו-שיח אודות הערכים והחזון על מנת להקיף את כל המשפחה כך שתהפוך לחיבור הקושר-יחדיו שיעזור להתגבר על קשיים. התחלת תהליך זה עם בנם המשותף יונתן העניקה כניסה חלקה יותר לתהליך. היתה זו הפעם הראשונה שקיימו "שיחת הורים", שבה דנו איך ליצור את התנאים שיבטיחו את צמיחתו, תוך יישום ערכיהם וחזונם המשותפים. דבי נרגעה כשחשה את מחויבותו הגוברת של אלכס. דיון נוסף היה מכוון לעבר הבהרת שאיפותיהם ותכניותיהם למשפחה כולה. אלכס נעשה דרוך וחשדן פחות כשלמד כי לא היה מוכרח להיקרע מבנו ומנכדיו. הזוג היה מסוגל להיכנס לחזון מציאותי שבו יש שתי משפחות, הנותן ביטוי בפועל לסוגים שונים של קשר המחובר על ידי אהדה, חמלה, כבוד, אהבה ועניין הדדי.
הערות סיכום
כמורות ומדריכות בטיפול משפחתי, מטרתנו לחקור ולפתח כללי עבודה וכלים שיאפשרו למטפלים משפחתיים להתמודד עם מורכבויות כמו אלה הטבועות בנישואין מחדש בכל הגילים. אנו מוצאות כי מצבים אנושיים מורכבים דורשים שתי יכולות עיקריות: האחת היא לתפוש במלואן את פעולות המערכת הנתונה – כלומר לחוות את המערכת בו-זמנית "מבפנים" ולראות אותה "מבחוץ". ה"בפנים" מספק מידע רגשי-אינטראקציוני וה"בחוץ" מאפשר לראות את תבניות המערכת וחוקיה (Rubinstein-Nabarro, 1996). היכולת השנייה היא לראות את החוטים המקשרים, המאחדים את כל המרכיבים בתוך המורכבות, לכדי שלם פונקציונאלי חדש.
תוך כדי עזרה לזוגות ומשפחות שנישאו מחדש, אנו מתרשמות תדיר מתחושת הבלבול, של חזון או אופק מעורפלים ומאובדן הכיוון שלהם. בעיות בלתי צפויות באופי או בעוצמה נוטות לעלות על פני השטח ולסכן את יחסיהם.
אנו רואות במתן עזרה למטופלים אלה למצוא דרכים להקל מעט מהחרדה וחוסר האונים ולהשיג תחושת כיוון באחדות מציאותית, לפתח יחסים יציבים וניתנים-יותר לחיזוי, את אחת ממשימותינו הראשונות. אנו רוצות להעצים אותם על ידי כח-נגד לבעיות המושכות אותם למטה או הקורעות את המערכת לגזרים.
אנו מוצאות כי מטאפורת ה"מפות" ותהליך החזון המשותף המוצגים במאמר זה מוכיחים עצמם כמועילים ביותר, כמו גם מעניינים לעבודה. השימוש ב"מפות" מעצים את העבודה הטיפולית עבור מטופלים ומטפלים כאחד. מרגע שהמפות נראות לעין ו"בעלי המפות" מסוגלים "לצאת" ממפותיהם האישיות על מנת לבנות מפת יחסים, יכולים המטפלת והמטופלים לרכוש מבט מערכתי טוב המאפשר להם לחזות-מראש את התגובות המערכתיות ולתכנן מהלכים טובים יותר. עבודה עם מפות נותנת למערכת הטיפולית בכללותה שדה עבודה נקי וברור יותר, המאיר כיוונים בהם יכולים בני-הזוג והטיפול להתקדם. עם הפחתת הערפול והבלבול, נראה שהמערכת כולה נרגעת ומתקבלת תחושת ביטחון גדולה יותר.
תהליך בניית-חזון היא "החוט המאחד", שבאמצעותו אנו יכולים להגיע לידיעה של ערכיהם העמוקים ביותר של מטופלינו כבני אדם, כזוגות ומשפחות. יצירת-יחד של חזון משותף, עוזרת גם לבסס את הברית הטיפולית. החזון המשותף עושה את האופק לנראה-לעין. איכותו המאחדת מטפחת תחושת תקווה ואמונה מחודשת בערך ובלשד של היחסים. מצאנו כי החזון המשותף מצביע על הכיוון הנכסף, והמפות מראות את הדרך. שניהם קשורים עם העיקרון של תנועה לעבר מטרות נכספות.
REFERENCES
Bader, E., & Pearson, P. (2004a). Practice development dispatch, (The vision) www.couplesinstitute.com
Bader, E., & Pearson, P. (2004b). Professional training-Fire drill. Mar 29, www.couplesinstitute.com
Berenstein, A. C., (1999). Reconstructing the brother grimm: The new tales for stepfamily life. Family Process, 38(4), 415-429
Dattilio, F. M. (1998) Case studies in couple and family therapy. New york: The Guilford Press.
Iwanir (Ivanir), S., & Ayal, H. (1991). Mid-life divorce Initiation: From crisis to developmental transition. Contemporary Family Therapy 13(6) December
Ivanir, S. (1999). “Restoring and cultivating Reciprocal Empathic Responsiveness (RER) as an alternative couple therapy. Dissertation Submitted to The Union Institute.
Keshet, J. K. (1980). From separation to stepfamily. Journal of Family Issues, 1, 517-531.
Nichols, W. C. (1996). Treating people in families: An integrative framework. New York: Guilford Press.
Nichols, W. C. (1988). Marital therapy: An integrative approach. New York: Guilford Press.
Rubinstein-Nabarro, N. (1996a). Systemic insight in family therapy. Contemporary Family Therapy, 18 (1), 19-40.
Rubinstein-Nabarro, N. (1996b). “Systemic insight” and the couple “Seesaw Effect” in couple and family therapy. In M. Andolfi, C. Angelo, C., & M. De Nichilo, (Eds.). Feelings and systems (in the Italian: Sentimenti e sistemi). (pp. 195-215). Milano: Raffaello Cortina Editore. Published in English in: www.noga-nabarro.com
Rubinstein Nabarro, N., & Ivanir, S. (1999). Terapia delle coppie di mezza eta in crisi per una relazione extraconiugale (The therapy of extramarital affair crisis in long-term midlife marriages). In M. Andolfi (ed.), La crisi della coppia – una prospettiva sistemico-relazione. (pp. 177 – 225). Milano: Raffaello Cortina Editore. Published in English in: www.noga-nabarro.com
Visher,.E. B., & Visher, J.S. (1988). Old loyalties. new ties – Therapeutic strategies with stepfamilies. New York: Brunner/Mazel.